שי אספריל הוא מסופרי המיל"ה (מכניס ישר לתוך הסיפור) וזה כמובן טוב. זה הרביעי שאני קורא ממנו והוא לא מאכזב. כרגיל, שני קווי עלילה נטווים זה מול זה ונקשרים בסוף בקשר כזה או אחר.
אסף הוא מורה לפסיכומטרי וחי טוב מזה עד שהמכון בו הוא מלמד נסגר. יש לו גם תואר שני בפסיכולוגיה, אבל להיות פסיכולוג אינו חפץ. טוב לו במה שהוא ואין לו שאיפות מיוחדות. את שירלי הוא פוגש בשלב כלשהו בחייו.
שירלי מצדה דווקא חדורת שאיפות והיא מממשת אותן כיועצת אסטרטגית. הם נפגשים, נוצרת מזה בת משותפת, אבל היא נשואה ובזה נגמר הקשר ביניהם וכל אחד ממשיך לדרכו. זמנית.
חברו הטוב ביותר של אסף הוא אריק, איתו הוא מבלה לעיתים ואליו הוא מוזמן בכל חג, בטח חגים כמו ראש השנה ופסח. קשר רב שנים ואמיץ. לאריק כמה ילדים, בנו בן השש עשרה נדרס למוות בלילה גשום. לא ניתן למצוא את האשם והמשטרה בטח לא מצליחה.
כאן נכנסת אמנות הסיפור של אספריל ומתחילה לקשר בין הדמויות שהיו בתחילת הסיפור לבית האשם בדריסה, לבין חברויות כאלה ואחרות. האם הידיעה מי הדורס והבאת המידע למשטרה תועיל למישהו פרט לעניין מציאת האשם והבאתו לדין? הדריסה לא היתה מכוונת והאינטרסים, נו האינטרסים, מביאים עיוות על עיוות לסוף הטוב של הסיפור. טוב?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה