האם תמו חייו המקצועיים, וכנראה יותר מכך, של אליאס רוקלה משסירבה מטרייתו להפתח? כנראה שכן.
אליאס רוקלה בן 53 ואשתו בת 47. אנו פוגשים אותו באחד השיעורים בתיכון בו לימד כמורה בכיר לנורווגית. בשיעור זה לימד את המחזה אווזי הבר של איבסן. מזמן הוא חדל לעניין את תלמידיו, ואלה מנימוס או מאדישות לא אומרים דבר, רק משתטחים על השולחן בכיתה לנסות להמשיך לנמנם. משצלצל הפעמון, הם קמו כלבנים בקיר וצעדו החוצה כאילו המורה אינו בכיתה עוד והערותיו לא נוגעות להם.
אליאס יצא מהכיתה, עתותיו בידיו ותסכול עמוק בלבו. הוא צעד לעבר העיר, מטרייתו בוגדת בו לנוכח זרזיפי הגשם והוא משתולל, זורק את המטריה בזעם וקופץ עליה לרסקה. כל בית הספר רואה את המעשה המביש.
עשרים וכמה שנים קודם לכן אליאס הגמלוני משהו מתחבר עם יוהן הסטודנט המבריק לפילוסופיה, שמצדו מתחבר לאווה, שיופיה הבלתי סביר גורם להם להתחתן וליוהן ואווה נולדת בת. אליאס ישן מדי פעם אצלם סתם כך, נטול משפחה משל עצמו, נטול שאיפות. ליוהן מוצע לעבור לגרמניה ולהמשיך כפרופסור, אבל הוא בוחר לעזוב הכל, לעבור לבדו לניו-יורק, לעבור ממרקסיזם לקפיטליזם ולהותיר את אווה המסנוורת ובתו יוליה להשגחתו של אליאס רוקלה.
גירושין מצד אחד ונישואין מצב שני הביאו את אליאס לזכייה במשפחה מן המוכן. לכאורה משהו שלא ציפה לו. אבל קצת יותר משני עשורים יוליה הבת כבר עזבה, אווה האישה איבדה מזוהרה ומבקשת ללמוד עבודה סוציאלית כשלמעשה אין להם יותר פרנסה.
בספר דחוס של כ-135 עמודים חסרי נשימה, סולסטד מציג לפנינו חיים מוחמצים לגמרי. היחיד שמצא תכלית לחייו הוא יוהן קורנליוסן, המחליף דעה כזיקית, ממרקסיזם לקפיטליזם, זורק הכל מאחוריו באוסלו המנומנמת ועובר לניו-יורק הזוהרת, מותיר את אשתו היפה עד-בלי-די לחברו, כששניהם ממשייכים חיים חסרי תכלית.
מה יש לומר על זה? כלום. כנראה מעטים יודעים לטרוף את החיים רק כדי לאפשר לחיים להמשיך באפרורייתם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה