עמוק בעזה (סיפורו של מסתערב) הוא סיפורו של תומר צבן, גיוסו ליחידת שמשון של המסתערבים בעזה (דובדבן ביו"ש). בתחילה הוא היה בקורס טיס ומשהועזב משם, החליט שהוא זקוק לשירות משמעותי וכך הגיע לשמשון.
צבן לא כותב בלשונו וזו המצוחצחת נכתבת מפיו ע"י כותב מקצועי.
מקובל.
מההתחלה אומר, שהתחושה היתה לקרוא כמה פרקים מפאודה ופאודה אכן מוזכרת
בסוף הספר. השנים הם שנות השמונים הסוערות בעזה, אנחנו עוד היינו שם, לא תמיד רצויים
ואיכשהו מעורבים בהתנגשויות עם רעולי פנים, שניסו להשתלט על הרחוב העזתי ולפגוע
בנו.
צבן מספר לנו על יחידה בלי מדים, שעות פעילות מטורפות, שימוש בערבית מדוייקת
בעלת הגייה מקומית, כלי נשק מגוונים והעיקר, מציאת פתרונות למעקב אחר מבוקשים,
הסתייעות במקומיים ושליפת יוצרי הבעיות מתוך ביתו או מתוך המון במינימום נפגעים או
כלל לא.
בין הסיפורים שומעים גם על אחרים, ולאו דווקא בישראל או בזמן השירות
עצמו. אפשר להוציא אותם מעזה, אי אפשר להוציא את
עזה מהם והאינסטינקטים נשלפים בכל עת.
לא ספר מתוחכם במיוחד, אבל כתוב היטב, לא ארוך ונותן מבט על מי באמת
מגן עלינו, גם אם מדובר ביחידות של בודדים, שלפעמים משלמים מחיר לא קל על שירות כזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה