במערב אין כל חדש התפרסם ב-1929 כשרמרק היה בן 31 ומספר על חייל בשם פאול בוימר, צעיר בן 19, הנזרק למלחמה, והרי רק אתמול היה בגימנסיה. הספר נחשב לספר מופת, התפרסם מאוד והיווה ספר אנטי מלחמתי חריף. בקריאה ראשונה נטשתיו במהרה וגם בקריאה שניה לא הרשים במיוחד בתחילה.
בזמן פרסום הספר המלחמה נחשבה בסיומה כמלחמה הנוראית שאירופה חוותה בפרט וכלל האנושות בכלל. לא היתה מלחמה שנראתה מיותרת ממנה ונוראית במתיה ממנה. האם כל זה בא לידי ביטוי בספר? מה שעוד חסר בספר זה מיקום. זה שמדובר בגרמני המדבר, אלה השמות שמגלים לנו. רק לקראת האמצע יש אזכור לקרב הסום המפורסם ביולי עד נובמבר 1916, בצפון צרפת. קרב שגבה יותר ממיליון נפגעים מהצדדים הלוחמים.
רמרק מיטיב לתאר את מוראות המלחמה, את זוועותיה ובעיקר את המוות האלמוני שבה, מוות ללא שם, ללא הדר, ללא הכנה מתאימה, מוות סתמי והמוני. זו האמת, המלחמה הראשונה בה מתו מיליונים במלחמת חפירות מזעזעת, צרפתים מול גרמנים הקוטלים המונים כשהם כמעט רואים אחד לשני את הלבן בעיניים, אלה מול אלה דומים במראה ובגיל והדם נשפך. הטנקים דאז שנכנסו לשירות, המוות מול הלהביורים.
ואז פתאום חופשה.
פאול מגיע לביתו לחופשה בדרך לאימון נוסף. המראות המוכרים בדרך הביתה משמחים אותו, אבל הכניסה לביתו מעיקה עליו. ככל שהחופשה מתארכת, המועקה מתגברת והספר הופך לעדין ומשורטט בעצב. פאול לא ממש רוצה לספר מה היה בחזית, פתאום הוא נזכר בפעלים בצרפתית ששינן בבית הספר כשרק לפני זמן מה בילה עם נערות צרפתיות ונלחם בקרב מחריד נגד בחורים צרפתיים, לא ממש שונים ממנו ומגילו, אויבים אמרו לו שהם.
גם כשהוא מגיע למחנה האימונים, הנמצא בסמוך למחנה שבויים רוסי, הוא נתקל ברוסים דומים לו, באנשים בהם אין הוא מצליח לראות אויבים. שוב האוכל, התפל והמועט, לא מצליח להשביע ולשמח אותו. אווירת נכאים נסוכה עליו והוא חושש מהתחושה שהאויבים אויבים רק כי אמרו לו שהם כאלה.
שבעה הם היו מאותה כיתה, למדו פילוסופיה וגם גאוגרפיה, לנגן בפסנתר ידעו גם, מלומדים ומחונכים היו. אט אט נפלו חלקם. בדרך גם פאול נפצע ומגיע אל בית החולים, שם מתמעטים מכריו החדשים מהחדר וחדשים תופסים את מקומם, כשהמוות חוגג בכל מקום ומשורטט במורבידיות.
הכתיבה של רמרק בנובלה זו תמציתית. זה מת, כאן האוכל תפל, כאן חוגגים על מחסן מזון שהתגלה, האם הועילו לנו כל לימודינו וכך הלאה.
המלנכוליה האוחזת בפאול אינה מלנכוליה של פחד ממוות או מפציעה. זו מלנכוליה של טעם בחיים אלה בכלל. ואכן, הספר נמכר בסערה, עורר סערה והפך למאשים עוצמתי. מובן שהקוראים בו יחשבו מיד להופכו לספר חובה לכל חייל. באותה נשימה יהיו כאלה שכמובן יראו בספר הכרח למנוע מכל חייל לקוראו, באשר אין כמו ספר זה להרפות ידיו של חייל. כך או כך, ספר חובת קריאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה