שקד הוא כינויו של יון-ג'ה, שהחלק במוחו הנקרא שקד לא התפתח דיו מסיבה כלשהו, מה שהותיר אותו כילד ועתה כנער שלא יכול לחוש רגשות ובטח שלא להביעם על פניו.
יון-ג'ה לוקה באלקסיתימיה. הרגע בו אנו פוגשים אותו מספר את סיפורו הוא בגיל 15, בוגר חטיבת ביניים. השלג היורד כבד, יון-ג'ה מתכונן ללכת למסעדה עם אמו וסבתו, ושם לחגוג את יום הולדתו. יום הולדתו מסתיים בטרגדיה כשמטורף אחד פוצח במסע הרג בסיוע סכין, יש שישה נפגעים, הסבתא מתה והאם נותרת חסרת הכרה. הרוצח מתאבד ויון-ג'ה נותר חסר הבעה ורגש.
לאמו של יון-ג'ה חנות ספרים יד-שניה וזו נותרת בידיו. בעל החנות המושכרת למשפחתו הוא בעל הבניין כולו והופך לאפוטרופסו של יון-ג'ה. זהו ד"ר שים החביב. לד"ר שים ידיד המבקש את נוכחותו יון-ג'ה בבית החולים בו מאושפזת אשתו הגוססת. המטרה פשוטה, להכיר לה את הבן השב לכאורה מהחטיפה, מאז נעלם בילדותו. האם מאמינה שזה בנה וזמן קצר לאחר מכן היא מתה.
הבן החטוף האמיתי נמצא איכשהו ומכל המקומות בסיאול שבקוריאה הוא מוצא עצמו בבית הספר של יון-ג'ה ולא מאמין שיש ילד בעולם שנותר חסר הבעה ורגש אל מול מות סבתו ופציעת אמו, ומציק לו.
מכל צירופי המקרים האלה יון-ג'ה וגון, הילד שנמצא מן החטיפה, אך לא חי עם אביו בשלום, הופכים לחברים.
בשלב זה הספר נחמד מאוד ונחמד זו לא תמיד מחמאה. מסתבר שזו באמת לא מחמאה.
שלב החברות הוא החלק האמצעי מהשלושה, החזק מכולם ובעל הפוטנציאל הרב ביותר. אלא שעתה גון הופך לסתם מטרד בבית הספר, ילד אלים רגיל לכאורה ופתאום דורה. דורה?
דורה מתאהבת ביון-ג'ה נכנסת לחייו בסערה ולשונה לפיו. נסים קורים ויון-ג'ה הופך כנראה לבעל רגשות. זה כל כך שקוף שזה לא ספוילר, סתם טוויסט נוסף בסדרת הטוויסטים הקלושים בסיפור שהיה יכול להיות גם נחמד וגם חמוד, ואפילו מקסים, אבל כספר נוער מניחים שיקראו אותו בני נוער הסובלים מפיגור קל. אז כן, על הכריכה הקדמית היתה המלצה של הוול סטריט ג'ורנל, שהיא רעה כמו המלצה של הניו-יורק טיימס, ולא נזהרתי. אז הספר סביר, עומד תחת דרישת קבלת האחר (דרישה שאינה מתקיימת לעולם משום שזה בניגוד לטבע האדם. טבע השרדותי, אם יורשה לי).
הספר נקרא במהירות, 75 פרקים קצרים, שלא נמרחים מדי על פני מאתיים ומשהו עמודים בלבד, ואם נצפה שנוער יקרא אותו או YA כלשהם , אולי זה יקרה. זה לא נורא כל כך ונסים קורים, כאמור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה