עם עובד, לא בפעם הראשונה אני אומר זאת, הלכו לאיבוד. הפעם האחרונה שקראתי משהו ראוי משל מישהו המפרסם אצלם קבוע היה מסע דילוגים של באר. גם זה לא היה בסדרת ספרייה לעם. הספר הנוכחי מורה סופית על אובדן דרך של עם עובד. גם ההמלצה המשונה של מאיר שלו בכריכה האחורית לא היתה במקומה. בכלל בכלל לא. לא רוצה לרדת לרמה של כמה שילמו לו עבור ההמלצה. שמו לא היה אמור להופיע שם, בטח לא עבור ספר לא ראוי זה.
הדס בקצה הלילה הוא מעט מסיפורה האמיתי של הדסה למפל, ששילמה בחייה על הניסיון לכבוש את הדרך מלטרון לירושלים. זה רק תרוץ לספר, שתחילתו בקריאתה הנואשת לעזרה של הדס הקשרית, שהיא גם עולה חדשה וגם מחכה לאמה ואחותה לעלות מאירופה, שאיכשהו מצאה עצמה בקרב הנואש בלטרון ונותרה לבדה בזחל"ם.
זהו גם סיפורו של נתן החייל, שמנסה לאתר אותה, לשוב ולראות אותה ובדקה התשעים מאבד אותה איכשהו. היא אוהבת אותו, הוא אותה והמלחמה, הו המלחמה, מפרידה כידוע בקשיחות בין אוהבים. אלא שגם גבי אוהב אותה, אותו גבי שהיה איתה בקורס קשרים והיא רואה בו רק מכר ולעיתים גם שליח עבורה.
אמו של נתן רואה בנתן שליח גם כן, שידבר על לב החיילים שעמו להניח לערביי הכפר השכן שלהם. אמנם כעת מלחמה, מלחמה על המדינה החדשה, אבל אלה שכנים טובים.
הספר מכיל כ-240 עמודים, להגני, מנסה לעיתים לרקוד על כמה חתונות, כמו צבא סדיר מול הפלמ"חניקים הפרועים, כמו ערבים טובים וערבים רעים כמו הליגיון הירדני. גלי מיר-תיבון בהחלט לא יודעת לשחק במגרש של הגדולים, לא לספר את הסיפור של המלחמה ההיא, לא לספר סיפור אהבה כהלכתו, לא סיפור של יושבי ארץ מקדמת דנא. במכה אחת ניסו להביא את התותח הכי כבד בישראל, הכי מדויק והכי משכנע, את מאיר שלו, שיישר את ההדורים.
כישלון מחפיר בכל קנה מידה.
לעם עובד ולספרייה לעם יצא שם. השם הולם ומתעמעם, הספר הזה היה כנראה כיבוי מאורות כללי. מישהו צריך לתת את הדין על כך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה