נעדרים קרים הוא ראשית כל ספר חול"ב הו"ד (חוטף לב, הופך דפים, נודניקים) מוחלט. מהדף הראשון ועד לאחרון אין רגע דל, הספר נקרא בשקיקה ואף אם אינו ספר א"ס (אס כמו הקלף, אבל גם ארוע ספרותי), אין רבים כמותו בשלולית הספרותית שלנו, בה שורצים מתחת לפני המים יצורים לא מזוהים ומעל יתושים רועשים וטורדניים.
שירה שיף התגייסה גיוס ממשי אפילו שבאה מאולפנה והיא דוסית. רצתה שירות משמעותי והתגייסה למשטרה שלא על-מנת להטריד חיילים בתחנות המרכזיות בארץ. כך יצא שהגיעה לנ"ק, יחידת נעדרים קרים, כאלה שהמשטרה מחפשת, אך נעלמו מזמן והספיקו להצטנן. מציאתם דחופה למשפחתם, במקרה הטוב. אחד המפורסמים הוא גיא חבר.
ביחידת הנ"ק פנסיונר בשם צפריר, שוטר בשם ירון, עובדת נוספת מבוגרת בשם אסתר ושירה. התיק שנפל לבדיקה בשבוע הגעתה הוא תיקו של אביתר לימור, חייל שלאחר שנתיים של שירות נשלח להשתחרר, הגיע לבקו"ם, השתחרר ומאז אבדו עקבותיו. וזה היה מזמן. שירה עושה ככל שביכולתה ובאפס ניסיונה לעבור על התיק ולמצוא דברים שאחרים לא מצאו. עד מהרה היא מוצאת אולי קצה חוט ומצליחה להסתבך בהסתבכויות משונות. אלא שנוקשות הכללים גורמים למעבר לתיק נוסף, אל תשאלו איך עוברים לתיק אחר, שירה מוצאת עצמה הפעם במעקב אחרי הנעדרת שני הרצפלד, שלמדה באותה אולפנה כמוה, שנים אחדות קודם לכן.
אסף קוגלר הוא מספר טבעי וכותב בעברית מדוייקת וחפה מטעויות. הדיאלוגים הם "ישראליים" מטבעם, אין שומנים מיותרים בסיפור, חודש מחייה של השוטרת שירה שיף נפרס לפנינו על חבריה המגוונים, עמיתיה, ההבדלים בין החיים החילוניים לדתיים, המוחלקים היטב. יש בסיפור הכל: הומו, אתיופי, דתיה, חייל מעוטר ואפס צרימות. הכל מתערבב בכל, הישראליות מובאת בספר על כל פניה המגוונים ונראה שאפילו באהבה.
אבל עזבו ישראל, הבדלים, המרדף התמידי אחר הבאת המת לקבורה ועוד. מדובר קודם כל בסיפור משובח, קולח, מרתק, שווה לכל נפש בשפה כתובה היטב, לא דבר של מה בכך. שאפו.
אין ספק, שאסף קוגלר הוא מהמעטים ששווה לחכות לספרם הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה