מה יותר טבעי לבן תשעים, החוגג יום הולדת בבדידותו, מלבקש
לבלות בחברת זונה? בתור אחד שנחשף למין בבית בושת בגיל 13 ומאז זו היתה צורת
השימוש הטבעית שלו בסקס, הרי פנייה לבית הבושת הרגיל שלו היה עניין של הרמת טלפון
ובקשה. משנאמר לו שבתולה כפי שביקש יכולה להיות רק צעירה במיוחד, הוא שאל אם יצטרך
להחליף לה חיתול.
היא בת 14, היתה התשובה שהתעכבה רק מעט לנוכח לקוח מוערך
ומפורסם כל כך, ובארצות מתקדמות במיוחד זה היה נחשב לפדופיליה. אבל אנחנו רומנטיים
היום ומעט סלחנים. הוא הרי בן 90, בקולומביה הלוהטת, מתלבש יפה למרות החום, מגיע
למי שנקבעה לשמח אותו ביום הולדתו רק כדי לגלות שהיא נרדמה מזמן אחרי שהותשה
בעבודתה במפעל בגדים כלשהו.
סקס לא היה שם, לא כזה ולא אחר. לילה אחר לילה הוא מגיע, משפר
את תנאי החדר, קונה מאוורר חדש ומביא עגילים, ולילה אחר לילה היא ישנה עירומה, שדיה
רק מנצים וערוותה מכילה שערה או שתיים. רק שיש פה יותר ארוטיקה מסקס, יותר
רומנטיקה ממגע ממשי. הוא מקפיד לעזוב עם עליית השחר וממשיך לכתוב בעיתונו, הפעם
אלה מכתבי אהבה בטור חדש, ההופכים עד מהרה לפופולריים במיוחד ולאהובים במיוחד.
ויום אחד קורה אסון, לא למיודענו, למישהו מפורסם אחר והחבילה מתפרקת.
ומה בסוף? בסוף הוא בן תשעים ואחת.
הספר מתחיל מקסים ונגמר, כמו רוב ספרי אמריקה הלטינית בשטח
ובשפה, בלהג חסר כיוון. 109 עמודים זה ספר קצר מדי בשביל לקטול. לקריאה של כמה
שעות והנה ספר צלו"י (צריך לסמן וי) נוסף עבר מול פנינו ופניו הלאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה