החברה הבריטית היא חברה מעמדית מאוד, שבאופן דמוקרטי וידוע
כל אחד יודע את מקומו ושם הוא נשאר. לא שלפעמים אין פריצה ממעמד אחד לשני, הגבוה
יותר, אלא שזה לא נגמר בטוב. הפעם אנחנו דווקא חוזים בפריצה מעמדית מעלה והצידה.
לא, זה לא מהלך מתוחכם בשחמט, זה סיפור לא מתוחכם במיוחד, חביב בדרכו ואופייני
לבריטים הנהנים מזוטות כאלה.
גב' האריס מנקה ביעילות 6-8 בתים בשבוע, לפי סדר ידוע מראש.
סומכים עליה, מניחים בידה את מפתחות הבית והיא זו שקובעת אצל מי היא לא רוצה
לעבוד. אז היא מניחה את המפתח בתיבת הדואר ונעלמת ברוח.
יום אחד רואה גב' האריס משהו שמשנה את חייה: שמלות של דיור
מונחות בארון של אחד הבתים אותו היא מנקה והן מהממות באופן בלתי הפיך. נודע לה
ששמלה כזו עולה 450 לירות אנגליות, הון קטן באותם ימים. איך משיגים סכום כזה? מהמרים
ואכן זוכים בקלות בכרבע מהסכום. השאר בא מעבודה קשה של שלוש שנים, עולים למטוס
ומגיעים לדיור ברחוב מונטיין בפריז. כן, זה אותו סניף דיור שכעבור ארבעה עשורים
קארי ברדשו מסקס והעיר הגדולה תחליק על הרצפה ותעשה את הפדיחה של החיים.
גב' האריס מסבירה את רצונה: שמלה והיום. שמלה יש, היום בטח
שלא. גם לזה נמצא פתרון בדמות דמותה המנוסה בחיים של גב' האריס והיא כבר קושרת כמה
קצוות וקצוות אחרים קושרים עבור דמותה החיננית והפטפטנית. היא זוכה לשבוע מדהים
מהחיים בפריז, מזווגת אנשים, מתקנת עולמות והכל באפס פוליטיקלי קורקט.
נו, והשמלה בארון מיד עם חזרתה? לא בדיוק. תצטרכו לקרוא או
לראות את הסרט.
כרזת הסרט
סניף דיור ברחוב מונטיין
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה