תריסר ספרים קראתי משל לוי, למעשה כל מה שתורגם לעברית. אני אוהב את הכתיבה האינטליגנטית שלו, את רוחב אופקיו, את העובדה שפרט לכתיבה על בונה מונוביץ, המחנה בתוך מחנה אושוויץ בירקנאו, המקום בו ניצלו כימאי כמותו במפעל הצבעים של אי גה פארבן, הקיים עד היום, כעובד כפייה, כתב גם על הטבלה המחזורית, על פרטיזנים, על כנופיות הילדים ביערות המאיימות והמפחידות.
על דברים רבים כתב, התאבד לכאורה ב-1987 וכנראה לעולם אין די בו ולכן הספריה החדשה מצאה עוד ממנו והפעם אלה סיפורי מדע בדיוני לכאורה. לא אתאר כאן את, רק קטעים מאחדים מהם, כדי שתחושו על מה מדובר.
חברת NATCA היא חברה טכנולוגית אמריקאית, הממציאה מכונות הנחוצות לבני אדם כדוגמת מכונת החריזה, המכינה הספדים מחורזים על קברם הטרי של מפורסמים. נחוץ, לא? מכונה אחרת היא מעין מדפסת תלת מימד של היום. היא נועדה לשכפל ואכן אדם קנה אותה ושכפל את אשתו האהובה... עכשיו יש לו שתיים מהאחת והן דווקא מסתדרות ביניהן. אלא שיש כאלה שאינם חיים טוב עם חוסר סימטריה כמו אותו אדם, אז אתם מבינים מה הוא עשה בהמשך.
אני כבר לא מדבר על הקסדה העושה מה שעושות היום משקפי VR.
הספר פורסם ב-1966 באיטליה והסיפורים נכתבו בשנות ה-40'-60' של המאה הקודמת. על דברים רבים חשב לוי ואם נדמה לכם שגם את הספר הזה אהבתי מאוד, אתם טועים במעט. נדמה שאז כמו היום היה דחוף למישהו לסחוט עוד מלוי. לוי עצמו לא הצליח לפרוץ מיד לתודעה של הקהל הרחב והוצאות יוקרתיות לא ששו לפרסמו בהתחלה. משפרץ לתודעה, עוד ועוד רצו ממנו. אני קראתי ממנו הכל, כאמור, ולא היה מצב שלא אקרא את זה והרעיונות שהיו בו היו חכמים בסופו של דבר, בטח הסיפור סביבם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה