תשבוחות בעמוד 197, מילה שאינה תקנית בעברית, אצל מאיה ערד??? ואת זה אני מקדים ואומר אצל אחת שכתיבתה משובחת, זורמת, מענגת.
תארו לכם קמפוס אמריקאי, אוניברסיטה מלאת הוד, בנויה לעילא, לשכות הפרופסורים מהודרות, חמימות ומזמינות. בחוץ המדשאות שהן מושג לקנאה, ולעבוד במקום כזה בו נמצאים מיטב המוחות, שיש עם מי לדבר, נראה כגן-עדן עלי אדמות.
אבל ערד כנראה יודעת על מה היא מדברת – על אנשים. ואנשים, מה לעשות, אינם מושלמים, והם יודעים להפוך גן-עדן, כל גן-עדן, לסיוט. קנאה יכולה להרוס, בורות בטח, בטלה – אלוהים ישמור. יש עוד.
מקום הנתפס כגן-עדן הופך במחי מודעת דרושים קטנה, נניח למען האפקט הדרמטי, למרוץ אליו מגיעים ארבעה דוקטורים, שני גברים ושתי נשים, למשרת פרופסור המתפנה. לא רק המתמודדים מציגים לפנינו את (אי) יכולותיהם, גם הפרופסורים הוותיקים, אלה שיקבעו מיהו המועמד שיתקבל, מתגלים במערומיהם. נניח זו יוהנה פהלר, מטילת האימה המבריקה, שרק מחפשת בן זוג, אותו רצון אנושי קטן, המציג אותה כאחת האדם. לא יודע אם ערד התכוונה להתבדח, אבל פהלר בגרמנית (למעשה אוסטרית), מוצאה של יוהנה פהלר, זו טעות.
ומי מפנה מקומו למועמד/ת הבא/ה? הרי זה דאג פישר המאוס, זה ששאר מרעיו מעקמים פניהם בראותם אותו, שמתחמקים ממנו והוא רק רוצה שיחה קטנה, סתם סמול טוק. אבל באוניברסיטה מציעים לפישר תנאי פרישה חלומיים, רק שייקח ויילך כבר. הוא לוקח ולא הולך.
בין לבין ישנן עוד דמויות המוכיחות כי תכונות כמו אינטליגנציה ויסודיות אינן תמיד במקומן כשצריך לרוץ מהר, להבריק, לגלות תעוזה. אז כן, יואב עברון הישראלי זכה במשרה הנחשקת במקום אלן מקנלי היסודי, אך האיטי. ואז...
ואז, בעמוד 282 טופחת בפנינו ערד בעוז במצלתיים רועמים ומרסקת את האשליה המתוקה, במיוחד האשליה המתוקה של יואב עברון. הדשא ירוק, הלשכה נאה, התואר מסנוור – פרופסור עוזר – אבל הבדיחה היא לגמרי על חשבונו של מי שנחשב בחור מבריק, מלוטש, מכיר בערך עצמו ו... עיוור למצבו העלוב. מכמיר לב.
זהו ספרה הראשון של ערד, אם לא לוקחים בחשבון ספר בחרוזים שקדם לו. בתור ספר ראשון ערד בחרה להתפוצץ על עולם האקדמיה האמריקאי בהכירה אותו לפני ולפנים. זה היה מכוער למדי, כלומר, נהדר.
קראתי כמה וכמה ספרים שלה וזה הטוב מכולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה