את הביוגרפיה המשובחת הזו כתבו בן כספית ואילן כפיר יחד. היא נקראת כמו ספר מתח, שאינו מרפה מהקורא. אבל הביוגרפיה מתמקדת רובה ככולה בברק החייל המעוטר בצה"ל ומסתיימת ב-1998, כשנה לפני עליית ברק לשלטון כראש ממשלה.
ברק הגיע מקיבוץ משמר השרון. לא מסוג התלמידים הממלאים מחברות בתשובות לשאלות, אבל כן מקריאים תשובה מושלמת ממחברת ריקה. לצבא הגיע כשברצונו להיות טייס ואובחן ע"י רופא בליקוי שכלל לא היה לו. לא טייס, אז חרמ"ש הסתמי. אלא שבסיירת מטכ"ל הסודית (כולה ארבעה קצינים ברנו 4 מקדימה ועוד כמה לוחמים בנ. נ. מאחור) חיפשו עוד מועמדים. שם שמעו על אחד המיטיב לפרוץ מנעולים במהירות ולנווט כגשש בדואי מומחה. שמעו ומצאו ושלחו להתראיין. מגיע מישהו במראה נער תיכוניסט. משעשע. התראיין והתקבל. ומאז חמישה צל"שים על פעולות ומפעל חיים.
כאיש רעים להתרועע, היה לו טבעי לגמרי להכיר את חוסיין המלך, את הרמטכ"ל האמריקאי קולין פאואל ועוד כהנה וכהנה. ולא סתם להכיר.
אהוד ברק אינו מאלה המשיגים משהו ונחים. תמיד הביט קדימה ומשלא השיג מטוס להטיס, חשק בפיקוד על הסיירת ואז למד פיקוד בשריון, בו ראה את הכוח הבא. עוד תפקידים הוצעו ונלקחו, גם אם נראו לא מתאימים. ברק ידע להתאים אותם אליו ולשכללם, כולל פיקוד מרכז ויחסים טובים עם תושבי איו"ש הפחות קיצוניים ויותר הגיוניים.
לרמטכ"לות הגיע כמעט כמובן מאליו וכשהשיג, השיג בגדול והיה הצעיר מכולם לפניו. גם כשהיה בסיירת וגם כרמטכ"ל, תמיד שם את הבטיחות בראש מעייניו, ודווקא לו לא הגיע שייקרה מה שלימים נקרא אסון צאלים ב'. מילא האסון, אבל הסדק בתדמית שלו, כשזמן ארוך נחשב כאדם שחמק משטח בו ארע האסון הנוראי. בתחקירים שלאחר מכן ובתכנית הטלוויזיה מול נסים משעל הצליח לנקות עצמו מחשד הבריחה.
הכניסה לפוליטיקה, בעידוד ובלחץ רבין, היתה טבעית. ברק ויתר על שנת סיום השירות הצבאי לאחר הרמטכ"לות וכל התנאים הנלווים, יצא לצינון וחזר להיות שר הפנים.
אין ספק, שהפרק העצוב ביותר, ושוב חזרו הדמעות בגדול, היה רצח רבין, האירוע שאין כלל ספק, שמאז התרחשותו ישראל שוב אינה צועדת על הנתיב הנכון והגדולה שנועדה לה. יכולה היתה להיות במקום טוב יותר, ולא בטוח מי אשם יותר, ביבי או הביביזם.
אבל נחזור לספר. אז כן, נראה שזה שיר הלל עם הסתייגויות מעטות, אולי מעטות מדי, אבל נראה שברק באמת אדם, לפחות עד אז, משכמו ומעלה. הקריאה בספר היא כמו ללוות את ישראל הנעה בנתיב של התפתחות והתעצמות, גדילה והבשלה, כל זאת דרך השירות הצבאי של ברק, דרך מלחמת ששת הימים, מלחמות יום כיפור, השלום עם מצרים, מלחמת שלום הגליל וכל שאר המלחמות הקטנות הלאה. ברק המחושב, חובב המוסיקה הקלאסית, הספר הטוב, השיחה הפילוסופית, העמידה מול חבריו שנפלו וההספדים המופלאים מול קברם הטרי, כל אלה לא סייעו לו משנכנס לשדה המוקשים הנקרא פוליטיקה. אבל זה בספר אחר.
מה שכן, תמיד היה אמיץ. ב-1998 ניסה ברק להביא לחוק גיוס חובה לחרדים. הוא הבין שכך זה לא יכול להמשך. הבין ו... לא הצליח. אם ניקח בחשבון, שמוצא סבו מפוניבז', הדבר מפליא. כמה שלא ניסה למצוא דרך ללב החרדים, ולעיתים נראה שהצליח, בסוף נכשל.
הספר הזה מופלא, משלב אדם והיסטוריה, רהוט ומרתק. קראו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה