עשו/מאיר שלו - מופת

הרגע הזה שבו הקולות נאלמים, לא בטוח אם חם או קר, כי זה לא משנה דבר. נבלעים בסיפור.

* * * * * *

ספרים רבים חלפו אל מול עיני, מה שמאפשר לי להיות שופט ולקבוע כי "עשו" הוא ספר מופת.

* * * * * *

משפחת אופים שנאלצה לעזוב את ירושלים והקימה מאפייה חדשה בכפר כלשהו, מהווה את סיפור המסגרת בספר. יעקב הוא אחיו התאום, הלא זהה, של המספר. המספר הוא אדמוני ומכאן מתבקש שהוא יהיה עשו, אם כי בשום מקום אין אנו שומעים את שמו, רק ששם משפחתו לוי. אנו גם לא יודעים למי הוא מספר את הסיפור וזו נשארת נעלמת גדולה.

האב, אברהם, עובד קשה במאפייה הלוהטת, מכין 1500 לחמים בלילה וישן ביום, סידור נוח למתקשים להתמודד עם ההרדמות ואף קצת עם החיים. בקפיצה חיננית מאברהם ואשתו שרה, אנו מגיעים לדור העיקרי בסיפור, לבנים יעקב ואחיו התאום, כמו גם התחרות על לבה של לאה, המיודדת עם המספר, אך נופלת שדודה לידיו של יעקב בתחרות שכלל לא התקיימה. בדרך יש אהבה מוחמצת, בן אבוד ובת צלמת ועוד בן מלאכי ביופיו ובחן אופיו. יש עוד דמויות שרק אצל אצל שלו יכולות לקרום עור וגידים כמו טיה דודוץ', הדודה הזקנה, המצליחה בעזרת שד אחד להניק דורות של ילדי משפחה, בנה שמעון הגברתן רפה השכל, וכמובן שנו אפארי (אצלנו בפריז) הבלתי נשכחת, ספרית הכפר היודעת הכל על אהבה ועל היחסים בינו לבינה ("אם שניים גמרו יחד, אחד גמר רע." חומר למחשבה).

הזמן הוא תחילת המאה הקודמת והשלטון הבריטי בארץ וקצת מאוחר יותר במדינת ישראל הצעירה. השטיקים והטריקים של שלו מצויים פה כמובן ובשפע, לפני הופעת בביתו במדבר, פונטנלה, יונה ונער ושתיים דובים, ולאחר רומן רוסי וכימים אחדים. מבחינה מעשית זה אומר קריאה מהורהרת, נהדרת, מכמירת לב.

שלו בהחלט יודע לספר סיפור מופלא, לרוץ קדימה ואחורה, בלי שהקורא ייאבד הקשר, אבל כן ייאבד את הראש מעונג.

שבעה רומנים יש לשלו עד סקירה זו. ניתן לומר, ובלי חרטה, ששלו תופס את המקום הראשון בין הכותבים בעברית. אין עושר כזה, עונג כזה, שורשיות כזו.

אהבה גדולה.