השורה תחתונה חשובה כאן מכל: ספר שהוא ארוע, ארוע של עברית מופלאה ומרתקת, כזו הנשזרת בין ידיו של אמן מלים.
חיים באר מגיש לנו עברית פתלתלה, אך לא כזו המציבה בפני הקורא מכשול, אלא כף יד מערסלת, בשומת המוליכה את הקורא ומושכת אותו באפו כמשיכה אחר מאכל, אחר מאפה שריחו אופף את החושים והחושים נדרכים.
סיפור מענג מגיש לנו באר, בטקטיקה מעניינת להפליא. כבר בעמוד המכיל את פרטיהם של המוציא לאור, שנת ההדפסה, עורכי הסדרה ושאר פרטים חשובים וחשובים פחות, הקורא מגלה שרוב הדמויות בדויות הן. אם כך, אין זה ספוילר לומר שרוב הדמויות בדויות ומקצתן אמיתיות, עד כדי כך שאפילו יד הזיכרון שהקים הפסל מיכה אולמן בברלין מצולם ע"י אולמן ומהווה את עטיפת הספר. ריאליזם וסוריאליזם חובקים יד ביד ונשזרים מעשה אמן בצורה מאלפת עד בלי די.
ובמה דברים אמורים? רפאל זוסמן, כריש נדל"ן ישראלי, מגיע יום אחד לפגישה עם חיים באר. הוא מציע לו להשתתף בוועדת היגוי להקמת מכון לימוד עילי. בוועדת ההיגוי ישתתפו אנשים רמי מעלה וזוסמן משכנע את באר שישתתף אף הוא, הוצאותיו ישולמו ברוחב לב ודמותו, דמות הסופר הידוע, רצויה מאוד בין האנשים שיהיו בוועדה זו. באר משתכנע ונוסע לארבעה ימים לברלין, שם הוא פוגש מו"ס (מוכר ספרים) ידוע בשם שלמה (סולומון) רפופורט, את העלמה ד"ר קתרינה זיגל ואת הפרופסור פנחס בילקר-בולקר.
הסיפור מסופר בגוף ראשון, באר מספר לנו על ספר המתהווה, אך לא מגיע לידי ממשות וסיום, ובמקום זאת הספר האמיתי המתהווה למעשה הוא סיפור אותה ועדת היגוי המתכנסת בברלין, המפגש רב הקסם עם האיש המקסים רפופורט, העלמה המקסימה זיגל והאיש והנחש בילקר-בולקר.
זוסמן מארח את כולם ברוחב לב והאנשים החשובים מתכנסים. אלא שזה ממש לא הסיפור, כי ממש סיפור אין, ספרים יש, שמות יש, נאצים יש ובכלל קסם בדמות אבקת זהב הזרויה על כל הספר מימין ומשמאל, מעלה ומטה, בכל דף ודף.
הקורא ילמד על קורותיו של רפופורט הזקן, האוהב ספרים ודירתו ריקה מספרים, על העלמה זיגל, הנעה בין שני גברים ומרוויחה מכל זה, תרתי משמע, על היריבות רבת השנים בין בילקר-בולקר (ופשר שמו יוצא-הדופן) לבין רפורופורט, ועל זוסמן, צעצועיו האנושיים והסוד האפל של חייו.
הספר נקרא כספר מתח ממש. ארוע רודף ארוע, שמות אמתיים נשזרים בכאלה שנבדו לצורך הסיפור, מה אמת ומה בדיה ממש לא חשוב וגם נפילות פה ושם נסלחות משוב שארוע חדש ומרתק מגיח מעבר לפינה שוב ושוב.
זה הספר הראשון שקראתי משל באר והוא כבש אותי בסערה. כשקוראים עברית שכזו מבינים עד כמה השפה יכולה להיות עמוקה, מקסימה, זורמת ומענגת, והנה סיבה לקרוא עברית בלי תרוצים נוספים.
המלצת קריאה חזקה לספר שהוא בבחינת ארוע ספרותי יותר מעוד ספר במדף הספרים הישראליים-מקוריים. מופלא.
חיים באר מגיש לנו עברית פתלתלה, אך לא כזו המציבה בפני הקורא מכשול, אלא כף יד מערסלת, בשומת המוליכה את הקורא ומושכת אותו באפו כמשיכה אחר מאכל, אחר מאפה שריחו אופף את החושים והחושים נדרכים.
סיפור מענג מגיש לנו באר, בטקטיקה מעניינת להפליא. כבר בעמוד המכיל את פרטיהם של המוציא לאור, שנת ההדפסה, עורכי הסדרה ושאר פרטים חשובים וחשובים פחות, הקורא מגלה שרוב הדמויות בדויות הן. אם כך, אין זה ספוילר לומר שרוב הדמויות בדויות ומקצתן אמיתיות, עד כדי כך שאפילו יד הזיכרון שהקים הפסל מיכה אולמן בברלין מצולם ע"י אולמן ומהווה את עטיפת הספר. ריאליזם וסוריאליזם חובקים יד ביד ונשזרים מעשה אמן בצורה מאלפת עד בלי די.
ובמה דברים אמורים? רפאל זוסמן, כריש נדל"ן ישראלי, מגיע יום אחד לפגישה עם חיים באר. הוא מציע לו להשתתף בוועדת היגוי להקמת מכון לימוד עילי. בוועדת ההיגוי ישתתפו אנשים רמי מעלה וזוסמן משכנע את באר שישתתף אף הוא, הוצאותיו ישולמו ברוחב לב ודמותו, דמות הסופר הידוע, רצויה מאוד בין האנשים שיהיו בוועדה זו. באר משתכנע ונוסע לארבעה ימים לברלין, שם הוא פוגש מו"ס (מוכר ספרים) ידוע בשם שלמה (סולומון) רפופורט, את העלמה ד"ר קתרינה זיגל ואת הפרופסור פנחס בילקר-בולקר.
הסיפור מסופר בגוף ראשון, באר מספר לנו על ספר המתהווה, אך לא מגיע לידי ממשות וסיום, ובמקום זאת הספר האמיתי המתהווה למעשה הוא סיפור אותה ועדת היגוי המתכנסת בברלין, המפגש רב הקסם עם האיש המקסים רפופורט, העלמה המקסימה זיגל והאיש והנחש בילקר-בולקר.
זוסמן מארח את כולם ברוחב לב והאנשים החשובים מתכנסים. אלא שזה ממש לא הסיפור, כי ממש סיפור אין, ספרים יש, שמות יש, נאצים יש ובכלל קסם בדמות אבקת זהב הזרויה על כל הספר מימין ומשמאל, מעלה ומטה, בכל דף ודף.
הקורא ילמד על קורותיו של רפופורט הזקן, האוהב ספרים ודירתו ריקה מספרים, על העלמה זיגל, הנעה בין שני גברים ומרוויחה מכל זה, תרתי משמע, על היריבות רבת השנים בין בילקר-בולקר (ופשר שמו יוצא-הדופן) לבין רפורופורט, ועל זוסמן, צעצועיו האנושיים והסוד האפל של חייו.
הספר נקרא כספר מתח ממש. ארוע רודף ארוע, שמות אמתיים נשזרים בכאלה שנבדו לצורך הסיפור, מה אמת ומה בדיה ממש לא חשוב וגם נפילות פה ושם נסלחות משוב שארוע חדש ומרתק מגיח מעבר לפינה שוב ושוב.
זה הספר הראשון שקראתי משל באר והוא כבש אותי בסערה. כשקוראים עברית שכזו מבינים עד כמה השפה יכולה להיות עמוקה, מקסימה, זורמת ומענגת, והנה סיבה לקרוא עברית בלי תרוצים נוספים.
המלצת קריאה חזקה לספר שהוא בבחינת ארוע ספרותי יותר מעוד ספר במדף הספרים הישראליים-מקוריים. מופלא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה