חבלים מספר על חבלי הולדתו של סופר, על חיים באר מילדות ועד
היותו חייל.
כבר מילדות זכה באר בתמיכה בלתי מסוייגת מאמו ברצותו להיות
משורר וסופר. גם אביו היה גאה בו, אלא שההבדל בין ההורים היה שהאם ניסתה והצליחה
להוציא את בנה מחיק הדת והאב ניסה ככל יכולתו להותירו שם. האב הביא מלמדים דתיים
לבנו, האם אספה קופה קטנה בצד, הלכה וקנתה לבן מכונת כתיבה משום שסברה שהכתוב הנקי
נראה טוב יותר ללא כתמים ומחיקות.
באר מוציא את כל הכביסה המשפחתית המלוכלכת החוצה, את היחסים
המעורערים בין הוריו. הוא מספר על עברה של אמו, שכבר היתה נשואה עם שתי בנות בעבר,
על יחסיו עמה, יחסי אהבה והערכה ללא גבול.
יש הטוענים שזה הטוב בספריו האישיים. אפשר להבין למה. באר
כותב נהדר, חושף נימים רגישות בלי להתבוסס בדם ובלי לשקוע בבוץ, מביא סיפור משפחתי
לא מוצלח, שלמרות יחסים קרובים מאוד עם האם, גם האב זוכה למילים חמות פה ושם,
בעיקר כשהוא מתגאה בפני באי החנות שלהם על כתיבתו של הבן.
לא תמיד קל לספר סיפור משפחתי מתוך קרבה יתרה למושאי
הסיפור. באר בהחלט יודע להביא סיפור על עבר דתי וחרדי במשפחתו, על סבתו המספרת את
סיפורה של משפחה, שאילן היוחסין שלה מגיע רחוק לעבר ולשמות המפורסמים. אבל עיקר
מושא סיפורו היא אמו, המבקשת לחשוף אותו לעולם מודרני וללא כפייה דתית כפי שהיא
חוותה אותה בעברה. כאמור, למרות הקרבה למושאי סיפורו, הכתיבה נוגעת ללב, לא נופלת
לרגע, מביאה עוד פן ועוד פן בחבלי לידתו של סופר, חבלי לידה שפה ושם אף נגעו בשמות
מפורסמים כמו עגנון, אלתרמן, עוז, (אמנון) דנקנר, וגם עבודה כמגיה זוטר בעיתון
דבר.
באר הוא מדור הכותבים ההולך ונעלם. כזה היודע לספר סיפור,
סיפור מרתק ולא להטוט ריק במשפטים מורכבים ועקרים רגשית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה