"הנה אני מתחילה", כך התחילה אנה פרנק את יומנה וכך
מתחילה קציר את סיפור יומנה של ריבי שנהר, המתכתבת עם יומנה של אנה פרנק. ריבי
שנהר היתה גיבורתה של למאטיס יש שמש בבטן. זהו ספר ההמשך, למרות שהוא מדבר על
תקופה שקדמה לקודם, כשריבי היתה בת שתים-עשרה וחצי עד לנערה בוגרת והלאה. היומנים
נמצאו במחילה בה הוסתרו בכרמל, ולאחר מותה של אמה של ריבי הוצאו מחביונם.
הספר הוא רומן הומוארוטי. ריבי התלמידה בחטיבה מתאהבת במורה לספרות שלה, מיכאלה ברג. בתחילה זו "התאהבות"
במורה המייצגת ספרות ושירה, אבל בהמשך זו אהבת בשרים, על כל המשתמע מכך, ללא
תחפושת של בגדים, תרתי משמע. ריבי בת 14, המורה בת 27 והפרשי הגילאים לא מפריעים לשתיהן
לזנק למיטה, להשתכשך באמבטיה ולהתפרקד על מחטי האורן ביערות הכרמל. אבל אם תחשבו שבזה
העניין מסתכם, אתם טועים.
אביה של ריבי נפרד מאמה, וכך על הדרך נפרד גם מבתו הבכורה,
אבל לא משני אחיה הקטנים. הוא פשוט חדל מלדבר עם שתי הנשים בחייו. ריבי לא מבינה
את זה, אבל גם מאמה אינה מקבלת ניחומים והבנה ואמהות ורוך. זה בא בשפע ממיכאלה,
יחד הם סקס.
אהבתי יותר את הספר הזה מהקודם, שאף אותו אהבתי מאוד. קציר
יודעת לכתוב. אין רגע דל, העברית משובחת, הפתרונות לא קלים, ההתמודדות ראויה
ונטועה היטב בנוף ה(חיפאי) ישראלי.
הספר מתמודד עם אהבה חד-מינית, תוצאותיה מבחינת יחסי
מורה-תלמידה ומתפתח הלאה לאהבה מקובלת יותר, מקובלת על אוהבי הסדר, לא על אוהבי
האהבה. מאיגרא רמא צריכות שתיהן, המורה והתלמידה, ליפול לבירא עמיקתא כדי לצאת
לדרך חדשה משמתרחש פיצוץ. אבל אז צריך להתמודד עם החיים סתם ומתברר שהחיים סתם
הרבה פחות מענגים, אפרוריים ומלאים בבחירות אוטומטיות כמעט, עפ"י ברירות מחדל
של מעשה הבריאה הגדול והמשמים.
בבית הקברות כבר זולגות הדמעות (שלי) מעצמן. מישהו שם עשה
בחירה אחת נכונה.
יופי של ספר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה