פרש תורכי ונערה/שירן גבאי דמרי - המלצה רפה

הספר הזה הוא ספר הביכורים של שירן גבאי דמרי. הדבר אינו ניכר באשר כושרה הטבעי לגלגל סיפור מופלא והסיפור מסתפר כאילו מעצמו. העברית שלה משובחת וטבעית, אין שגיאות מביכות ואף לא מביכות. הכל טבעי וזורם.
1945 היא השנה בה הצליחו לצאת כמאה יהודים באניה מאיזמיר שבתורכיה, כמעשה נדבנות של עשיר שהתאלמן מאשתו וביקש להנציח אותה במפעל עליה זה. שתיים מהמשפחות היו מקורבות בנישואין בעברן ובדור השלישי שבו הנכדים והתאחדו בנישואין.
כברבות מהעליות לפניה, גם עליה זו התאפיינה במעברות, פחונים, אוהלים ומחנות מעבר. הקשיים הם קשיים רגילים של מהגרים, אבל נדמה כאילו עליה זו התאפיינה בהסתגלות גדולה מעליות אחרות, בטח בהשוואה לסיפוריו של אלי עמיר והעליה מעירק. כך או כך, מדבריה של גבאי דמרי, נדמה שפרט לקשיים רגילים, הכל זורם. דרמה קטנה נרשמה סמוך לסיום הספר כשאחד מבני המשפחה לוקה במחלה שהפילה קורבנות רבים באותה עת בישראל. דווקא דרמה קטנה זו לעת סיום הספר וההחלצות מאותה מחלה נוראית, מראים את חולשתו הגדולה של הספר: הכל זורם על מי מנוחות ונדמה שהעליה התורכית היא עליה מופלאה, ששום קושי לא גדול עליה. אין חיה כזו כמובן, ואם שירן גבאי דמרי ניסתה לספר משהו, יכולתה הסיפורית פספסה ויצרה ספר די פרווה שכגודל כתיבתו המשובחת, כך הוא נופל בפח השאלה הגורלית: נו, זה הכל?
אם אצל כותבים אחרים הספר הזה היה סותם את הגולל על המשך קריאת ספרים נוספים, אצל שירן גבאי דברי דווקא קיימת סקרנות לספריה הבאים.

6000 ק"מ של הבטחה/צביה גולן - לא חובה

השנה היא 1923, פרעות חווים היהודים באוקראינה, בקורוסטישב. בעודו צעיר, זאב גיברמן, וולקה, חווה את מותה של אחותו, הנרצחת סתם כך בביתם, בעוד האחים משחקים בחוץ, בלי לחוש דבר.

יותר מאוחר מתה עוד אחות וגם האם מצער. לזאב המתבגר לא נותר אלא לצאת לדרכו לישראל, לאחר שגם אחיו הבכור נרצח בארה"ב. הכיוון הוא באקו, שם הוא יפגוש את אראש, הידוע במתן עזרה ליהודים בתמורה לכסף. העזרה היא סיוע בבריחה אל מחוזות רגועים יותר ו/או מסמכים המאפשרים בריחה כזו.

דרכו של וולקה ארוכה. כדי לדמיין את וולקה צפו בבוריס סולטנוב בכוכב נולד אחד ביוטיוב. כמה שנים עוברות על וולקה עד שהוא זוכה להגיע מספיק רחוק בעזרתו החמקמקה של אראש. הוא מתבגר, עוברות עליו אימה והזיה, רעב ושובע ועונג מתחלפים, ואפילו שידוך שוולקה מתנגד לו.

נדמה שהמסע ארוך מדי, אבל כדרכם של מסעות מסוג זה, לא קלה היא דרכו של וולקה, אבל מתגמלת בסוף.

את המחברת צביה גולן לא הכרתי, אבל זהו ספרה השביעי ונדמה שקלה דווקא היא דרכה בכתיבה.

הצעקה האחרונה/יונתן שגיב - המלצה

זהו ספר גימיק.

אני לא אוהב ספרי גימיק.

את הספר הזה אהבתי.

אני מזהה ספרים טובים כשהם פוגעים באפי אם מפני שנפלו ממדף גבוה או הושלכו לעברי. הגימיק בספר הזה הוא הבלש ההומו העברי הראשון, הלא הוא האוחצ'ה עודד חפר. אם יש בלש, יש עלילה בלשית ויש מתח. המתח כאן לא גורם לנשירת שיער (כבר נשר ברובו), לא כסיסת צפורניים (בפולין זה לא מנהג נאה) ובכלל מה כן? או, טוב ממש שהתעניינתם משום שהעברית נהדרת, הדיאלוגים אותנטיים להפליא, ההומור דק ומשובח ואם ממש תזכרו איך נראה יונתן קוניאק ב"ג'וני", תבינו במי מדובר והתמונה תהיה שלמה.

הבלש עודד חפר, החופרת, נקרא ע"י בנימין דירקטור (ע"ע רני רהב) להבין מדוע נועה קירל, סליחה, קארין כרמלי בת החמש עשרה עומדת לסרב להופיע להקלטה העולה ממון רב. נראה לחופרת שהנה נחפרה לה הדרך להצלחה. בולי דירקטור הכל יכול, יכול לפתוח המון דלתות בלי מפתח והן אפילו נפתחות לבד. אבל החקירה מסתבכת, ומה שנראה כחתירה לעבר ההצלחה, נגמר בשתיית מים ובניסיון טביעה.

בין לבין מופיעות להן דמויות ססגוניות כיאה וכיאות, אין רגע דל, הגימיק אמיתי לגמרי ונראה שהצליח לו ליונתן שגיב. לא צריך להכביר מילים על קלילון כזה. לקרוא ודי. זה לא ספר טיסה משום שממש לא תרצו להטיס אותו מהיד.

אמזלג/יוסי סוכרי - המלצה

ניסיתי ליצוק דמות טלוויזיונית לדמותו של אמזלג וזה היה קל מאוד: נורמן עיסא, אמג'ד מעבודה ערבית. כך בדיוק נראה ונשמע אמזלג, שהוא שעטנז של אמא טריפוליטאית, אבא מרוקאי, וכדי להוסיף על המבוכה, הוא גם ניים דרופר בלתי נלאה ונהנה להציג את שמות חברות הבגדים והנעליים בהם הוא מתהדר. את זה אומר אשכנזי פרוויליגי, שלא יכול לקנות חולצה בעשירית המחיר ששילם עליה אמזלג עמנואל ועלתה לו כמעט משכורת חודשית. חולצה. כזה הוא, תל אביבי, לא מבין בתפילות ובקמעות, אבל אמא ביקשה לפני מותה, אז הוא הלך להשתטח.

אמזלג בדיוק התגרש, אבל את אבהותו רק חיזק והבין כמה זה קשה. ילדיו שיגעו אותו, היתלו בו והתעמרו בו, אבל הוא אהב אותם והם אהבו אותו, בעיקר כשנסע ללוב להשיב את רכוש אמו.

אמזלג נע בין העולמות. הוא שמאלן, אחותו גרה באריאל ולשם קשה לו להגיע, כי אלה השטחים הכבושים. אם כבר נלעג, אז עד הסוף. כאסקופה נדרסת אמזלג אף מציע שירותיו כפילוסוף החצר למחאה החברתית ברוטשילד ונענה בשלילה. זו מחאה אשכנזית ולא צריך להסחף.

מיהו אמזלג? פתטי עד הסוף, אבל מתחיל לחוש שהוא נסחף לכל מיני כיוונים בהם לא רצה להיות. יוסי סוכרי מכיר את החומר בו הוא דש. אם אפלפלד שם עצמו כדוברה של השואה, אמזלג החליט שגם  בנגאזי קצת התערבבה באימה וכתב את בנגאזי ברגן בלזן. היי, בחור, השואה היא רק שלי, אשכנזי פריווילגי, שואה בה מתו רוב קרובי משפחתי, עלו בעשן ורק לי מותר להתבאס מזה. של נעליך.

והשורה התחתונה? סוכרי כותב לא רע בכלל, הספר בכל זאת מעניין, דווקא הניסיון להיות כאחרון האשכנזים לא הפך לבדיחה והמבוכה היתה של כולנו.

הגשרים של מחוז מדיסון/רוברט ג'יימס וולר - המלצה

סיפור אהבה עדין, זה מה שהספר מכיל. עדין, קצר ובלתי נשכח לחווים אותו.

הזמן הוא אוגוסט 1965, אי שם בחלק הכפרי-חקלאי של ארה"ב. רוברט קינקייד, צלם המצלם עבור הנשיונל ג'יאוגרפיק ועבור אחרים, נשלח לצלם גשרים מקורים במחוז מדיסון. שישה גשרים קינקייד מצא, השביעי נעלם. שלושה ניסו לכוון אותו לגשר, אבל רק הרביעית, מאחת החוות באזור הצליחה לכוון אותו ואף לקחת אותו ממש לגשר. כך מתחיל סיפור אהבה עדין.

האחת היא פרנצ'סקה, נשואה לריצ'רד ואם לקרוליין ומייקל. באותו זמן בו היא פוגשת את קינקייד הצלם, בעלה מצוי בנסיעה באזור אחר עם הילדים. קינקייד מצלם את הגשר, נעתר להזמנה לבוא לביתה של פרנצ'סקה ולאכול משהו. הוא בן חמישים פלוס והיא בת ארבעים פלוס. קינקייד סבור שנשים יפות וצעירות לא חוו די בחיים. עדיף יפות ומעט מבוגרות ובשלות יותר, ופרנצ'סקה עונה היטב להגדרה. זהו שבוע בלתי נשכח מבחינת שניהם.

קינקייד מציע לה כמובן להצטרף אליו כזוגתו, בידיעה ברורה שהוא נעדר מביתו רבות, אבל היא יכולה להצטרף להיכן שייסע. הוא גם מתגלה כאדם רגיש, עם נפש של משורר וצלם אמן. זה בדיוק מה שהיתה צריכה ומה שאין לה מבעלה הכפרי, שאף שהוא טוב אליה, גדולות ונצורות אין ממנו.

התיאות להצטרף אל רוברט קינקייד? התניח את משפחתה מאחור?

אין זה סתם סיפור אהבה. זהו שבוע מסחרר ועדין בעת ובעונה אחת. התפוצצות של סקס ושירה גם יחדיו. האם שבוע זה, שבוע שהעיר את פרנצ'סקה מחייה המשמימים, יביא שינוי?

בסרט שנעשה עפ"י רב המכר הזה מופיעים קלינד איסטווד ומריל סטריפ. לטעמי הוא קצת מבוגר מדי ביחס לספר, אבל מריל סטריפ היא שחקנית לגמרי בלתי נסבלת לטעמי, דבר שקצת פגע לי בקריאה. לא התעצלתי והחלפתי אותה בלינדה המילטון. עכשיו הכל בסדר.

התרגום הוא תרגום חדש של שלי גרוס בהוצאת תכלת והפקת הספר מקסימה.

בגנו של עוג/לילה סלימאני - לא חובה

אדל היא נימפומנית. זו עובדה שצריך להתייחס אליה כפשוטה. היא חובבת סקס בכל מקום ועם כל אחד, אבל במקרה שלה נאמר "האנשים הבלתי מסופקים הורסים סביבם הכל". זה אמנם לא נאמר עליה, אבל מתאר אותה בדיוק.

את המחברת לילה סלימאני הכרתי מספרה השני, שהתפרסם ראשון בישראל, שיר ענוג. כשמודן ראו כי טוב, ומדובר גם הוא בספר בינוני, אבל נמכר, הלכו ופרסמו את הספר הגרוע שלפנינו בלי מחשבה שניה. מדובר בסדרה לספרות יפה ופה אין שום ספרות יפה. אדל, תושבת פריז, נשואה למנתח העושה הכל ליצירת אווירה משפחתית ולתת לרעייתו את מירב החופש. היא כמובן מנצלת את המצב להתחיל עם כל גבר שייכנס אתה למיטה. מילא בגידה קטנה פה ושם, אבל במקרה שלה זו התבהמות שכתובה רע, נקראת רע ולא מגיע לשום מקום.

אפשר לקרוא את הנובלה הקצרה הזו, אבל לא לפתח שום ציפיות, לא ספרותיות ולא אחרות.