אמן הסיפור הקצר
הוא לכאורה תואר נאה, אבל אליה וקוץ בה. אדם טהר-זהב לא אוהב את מה שבא עם התואר.
השנה היא 2008 ואדם
(נדב נייטס, בסדרה. בינה* סייעה למצוא את דמותו) מוצא עצמו סופר של חמישה ספרים עם
סיפורים קצרים ותואר לא תמיד מחמיא. הוא מסתובב לבד בעולם, לא נשוי, עם תואר ב. א.
לא גמור ולאחר כתבה בעיתון ערב חג ובתפוצה ארצית, שהפכה אותו ל"אמן".
הכותבת מיטל עינב (שני כהן בסדרה, התקבלה ללא אודישן בשל המימיקות והשפה המדוייקת
לסדרה. עסוקה? אני מוכן לחכות), ד"ר בשבילך, עשתה בו שמות. הרי כל פרנסתו
מהוראת כתיבה וסיפורים קצרים ההולכים וחומקים ממנו, ועכשיו גם הכתבה?
זה הספר השלישי
שאני קורה משל מאיה ערד וניכר שהיא יודעת לטפל יפה בנפתולי הסיפורים שלה. הפעם היא
מטפלת באדם שלכאורה הגיע אל המנוחה והנחלה שלו, אבל מי כערד, סופרת בעצמה, יודעת
עד כמה המנוחה חומקת מסופרים שוב ושוב והנחלה לא תמיד באה עם בריכה.
***************************
בית-המרפא
"לבנה"
זאביק, מוותיקי
הישוב, יליד 1970 וכרגע אלמן בן 86, מעשירי ההייטק, נרשם לתוכנית הנרפאים בבית
המרפא לבנה בירח. המשקל שם שישית מכדור הארץ, וכרגע, 2056, ישוב קטן ומשגשג על
הירח מציע לעשירים שלבם מתקשה להמשיך לפעום, מרפא. זאביק נרשם ונוסע.
נכדו תמיר חוגג
עוד מעט 13 ושולח הזמנה בנטסקיי לסבו לבוא ולחגוג את מסיבת הבר-מצווה שלו. בכל
תנאי אחר זה לא היה אפשרי. הטיסה לירח היא חד סטרית. אבל לא אומרים לא לזאביק. הוא
חוזר לארץ אחרי שנתיים ב"לבנה", נכדו הקטן עומר מזנק עליו, ילד של 19
קילו, הנדמה כאילו זינק עליו הר של מעל 100 קילו, מכריע אותו, מפילו ומביא עליו את
מותו.
*************************
ערד שוזרת בחכמה
פה ושם סיפורים קצרים מעטו של טהר-זהב, אבל זה לא העיקר. חשוב יותר סיפורי החיים
הנשזרים מעת לעט (לא טעות כתיב), כמו הפגישה הבלתי צפויה עם מחברת המאמר שחבטה
בדמותו של אדם, אמן הסיפור הקצר. הפגישה היתה לאחר סימפוזיון שעסק בסיפור הקצר
לעומת הרומן המקובל. מיד לאחר מכן פוגש הסופר המיוסר, אמן הסיפור הקצר, במי שלא
מזמן חבטה בו והוא למד, שכרגיל בחיים, זו העריכה שעשתה את המוזיקה ומה שהיה מצד
ד"ר עינב, מיטל בשבילך, כתבה אוהדת בסה"כ, הפך במטה העריכה להשתלחות
כואבת בתפוצה ארצית.
לכאורה, אדם
ומיטל צהובים זה לזה, אבל בחיים, כמו בחיים, דרכים נפתלות משתלבות לעיתים לזרימה
אחת. מיטל מסבירה לאדם באורך רוח על העריכה המגמתית, בעוד שהיא עצמה דווקא אוהבת
את הכתיבה שלו, אבל לא אהבה את התקיעות שלו בסיפור הקצר. היא רוצה רומן והם באמת גומרים
בצימר. אז רומן לא יוצא, לא בהוצאה כלשהי ולא בחיים. הוא רצה, היא בכלל במקום אחר
ואפילו לא הודיעה לו.
אדם באמת קיווה
לצאת מהסיפור הקצר בסיוע חכמתה של זו שקרעה אותו לגזרים בסיוע עריכה מגמתית. אבל
העולם מריע לסיפורים הקצרים שלו והוא מתבקש לתת מה שהוא לא רוצה יותר לתת. העגל
רוצה לינוק, אבל הפרה כבדה, סרבנית ורוצה שיניחו לה.
בקריאה הבאה
למילואים, אדם השונא צבא נקרא לתת הרצאה בדבר היותו סופר בולט לסיפורים קצרים.
נורית (רומי אבולעפיה בסדרה) מפקדת המחנה מציגה אותו ומציעה בסיום ההרצאה טרמפ
חזרה לתל אביב. מפה לשם היא מספרת לו את סיפור חייה הלא פשוט. הם נערכים לעשות
ילד, או ילדה, כהעדפתו.
ומי מחכה בחוץ?
כן, נכון, אגם רודברג, שנקראה לשחק את גלית גולן, הגרושה של אדם, שבסופו של יום
הוא קוץ לא קטן בתחת. תגידו לאגם שהכל מסודר ואחרי החגים מתחילים לצלם.
באחד השיעורים
אותו מעביר אדם, הוא מתגאה להציג את הסיפור הקצר האולטימטיבי בן שש המילים, משהו
בסגנון: פרס למוצא הישר, כלב נחייה נגנב. קיצרתי לטובתכם לחמש מילים: כלב נחייה
נגנב. העיוור בשוק.
*בינה – הבינה
המלאכותית. מה רציתם, שאקרא לה אזדרכת?
