פעם עד עובד באמת טרחו וסרקו את העולם לספרות בעלת אמירה מכל קצות היקום. כל כך טרחו שאף ספרים עם ערך ספרותי נמוך עד בינוני מצאו דרכם לתרגום ופרסום בזמן שעם עובד עוד היו מוציאים ספרים בסגנון של מנויים, ספר בחודש.
הספר הזה מכיל נובלה ועוד שלושה סיפורים קצרים. על הכריכה האחורית כתוב שהסיפורים הם מלפני הקמת הרפובליקה העממית והקופירייטר המבריק שלה מאו. מאו הזה המציא את המהפכה החברתית, בה לא היתה שום חברתיות. לאחר מכן המציא את המהפכה התרבותית. ונחשו מה? נכון, אפס תרבותיות, אלא אם כן תרבות רעה נחשבת תרבות. אבל כותבי הסיפורים לא יכלו לנחש שהנה עומדות להיות מהפכות בעתיד ולכן מיהרו לכתוב סיפורים. אז הם כתבו כנראה בשביל עם עובד, שיהיה לה מה לחרטט בכריכה האחורית ובאחרית דבר.
הסיפורים האלה הם מסצ'ואן, מחוז מרכזי-מערבי, אבל לא מהמתקדמים. העולם מכיר את סצ'ואן מהאוכל החריף והמתובל שלו.
עיירת הגבול, הסיפור הראשון, עוסק בנחל שסביבו גרים אנשים הזקוקים לחצותו מפעם לפעם. על רפסודת החציה משגיחים זקן ונכדתו צוי צוי. כשהזקן מרגיש שהוא בסוף דרכו הוא כבר מנסה להביא לשידוך לנכדתו והשיטה לגרום לה להעדיף אחד משני חתנים גורמת לאסון.
סיפור אחר, הבעל, עוסק שוב בנחל, נחל אחר, שלגדתו קשורות עשרות סירות, בכל סירה מבשלת, סרסורה וזונה, העבודה על הסירות מאוד מסודרת, הסירות קשורות לפי סדר כשהמפקח על הסירות יודע מי בכל סירה ומשגיח עליהן בהסכמה עם השלטונות. מה מיוחד בסיפור? כל זונה בסירות נשואה והעיסוק שלה הוא חלק מהכנסות המשפחה. וכך, יום אחד מגיע בעל לבקר, מסתגר בקצה הסירה ונחבא לו שם, מחכה לתשומת לב מאשתו עד שזה נגמר בצורה לא שגרתית.
לא אלה אתכם בקשר לשאר הסיפורים, שמה שיש בהם זה הרבה סיפורי נחלים, אבל רובם לא ממש מחזיקים מים. הספר הזה כולו 184 עמודים, כולל אחרית דבר מפורטת, המנסה להחיות את סיפורים ופועלו של שן צונג-ון המחבר, שמת ללא שום תשומת לב השלטונות, למרות פרסומו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה