ספריו של מורביה מוערכים בעיני. הוא כותב ללא שומנים מיותרים, ספריו אינם עבי כרס, ישר ולעניין.
ספר זה לא שונה במהותו מספריו האחרים. הפעם בחר לספר לנו על התמודדות האיטלקים עם מוראות מלחמת העולם השניה דרך עיניה של צ'זירה, אשה בשנות השלושים לחייה, אם לבת מתבגרת. אב המשפחה המבוגר הלך לעולמו והותיר את צ'זירה החנוונית המוכשרת ברומא המופגזת. הצפירות שיגעו את האם והבת, והן בחרו להתרחק מרומא. האם לקחה סכום כסף נכבד, אותו צברה בחנותה המתרוקנת, ועם סכום זה ארזה מה שיכלה וברחה להרים המקיפים את רומא, לכפר ממנו הגיעה ובו נולדה, אלא שלא היה בו איש. היא מצאה מכר, שבעזרת כספה הסכים להלינה בכפר סמוך ורחוק יותר. המקום הוא אך מבנה מגורים חקלאי בעיקרו, פרימיטיבי ודל, אופייני למקום.
שם מתחילים חייה השניים, חיים בין אנשים המסוגלים לדבר רק על ה"מצב", אין דבר לדבר עליו פרט למזג האוויר, המטוסים החולפים, ההפגזות והתקווה לבואם של האנגלים. כל היום רק לשבת בחדרן נטול החלונות, הדלת פתוחה לאור והגשם בחורף לא חדל לרגע. החיים מייאשים, מתוכם רק מיקלה, שכנם הצעיר והמשכיל, יודע על מה הוא מדבר ומוכן להתווכח עם מי שרק ירצה.
לדאבון כולם במקום, האויב מבחינתם כפול – הפשיסטים והנאצים. הם, האיטלקים, סובלים מבני ארצם שלהם, הצעירים צריכים כל הזמן להסתתר מפני גיוס אפשרי, המגוון במזון מועט, האפשרות לחיות חיי משק שלווים באיום מתמיד.
צ'זירה חולמת להחזיר את בתה לרומא, לחזור לביתה ולחנות שלה. כעת חורף של תחילת 45'. הנאצים שחצנים וסבורים שנשק פלא שלהם יטה את הכף, בשמים חולפים כל הזמן מטוסיהם היפים של האנגלים ומוכיחים בינתיים מי מאיים באמת.
אלא שכל התקוות בדבר בואם של הבריטים ובעקבותיהם האמריקאים, הרי אלא אכן מתממשים עם לא מעט פיתולים בדרך אל קץ המלחמה והאושר. אושר?
פיליפו, מי שהיטיב עם צ'זירה ורוזטה, שיכן אותן במשקו, וצ'זירה נחשפים כל אחד למוות מסוים החל על ילדיהם. הספר די מונוטוני עד לחמישים העמודים האחרונים. אז חל סחרור שלוקח את מיקלה המשכיל והאהוב על צ'זירה ורוזטה, לאחר מכן הסחרור חל על רוזטה. מכווץ קרביים.
במלחמה כמו במלחמה, לא סתם מתים. לפעמים נשארים חיים פיזית.
מורביה, בדקויות עדינות, במשיכות מכחול פסטליות, מנסה לצבוע ימים דומים אחד לשני, ייאוש מונוטוני, התרגשויות מאולצות. כשהמכה מכה, והיא עושה זאת פעמיים, כאמור, נדמה פתאום שהמלחמה היא אך תירוץ לרוע שבאדם, רוע מטופש, שגרתי, חסר מחשבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה