הזמן הוא אמצע שנות השמונים של המאה העשרים, המקום הוא חיפה, בשכונה סמוכה לוואדי בלי שם שעל הכרמל, בסתיו. רעייתו של מולכו בשלבי גסיסה אחרונים מסרטן השד. חדרה עמוס תרופות, היא במיטת חולים מיוחדת, הוא ישן למרגלותיה במיטה צרה, דרוך לכל מחסורה ובקשותיה.
לזוג בן סטודנט, בת חיילת ובן נוסף גימנזיסט. לו אם בירושלים עיר הולדתו, לה אם בבית האבות ליקים הסמוך בכרמל. משנפטרה הרעיה הגיעו רבים מחבריהם הלא מעטים, חברים במיוחד שלה, כשמצדו הגיעו מכרים רבים ממשרד הפנים, המקום בו הוא עובד כרואה חשבון במשרד הפנים. במהותו, הוא סופר אפונים קלאסי.
מיד עם התאלמנותו, הרגיש משוחרר, בעיקר משוחרר מטיפול מסור, אם כי מעיק. בעבודה ביקש שיתחשבו בו ושיוכל לקחת תיקים הביתה ולמעשה לעבוד חצי יום. התחשבו. עתה חש משוחרר. מולכו רק ביקש מהמטפלת להוותר בתפקידה כי מישהו צריך להכין אוכל בבית, לנקות ולסדר והיא הסכימה. פרט לעבודתו, מולכו בהחלט היה די משוחרר ולכן הופתע לקבל טלפון שלושה שבועות אחרי מות רעייתו. המטלפנת החלה לברר בעדינות לגבי מצבו והיכולת, יותר נכון רצון, לשוב ולהכיר. אבל רק שלושה שבועות חלפו, מלמל. סליחה, אמרה היא, הטעו אותי, וניתקה. מצדו דווקא שמח על שובו לשוק הבשר הוא, שבגיל 51 חשב שהוא עדיין שווה משהו (ושיגולם ע"י נורמן עיסא בסדרה). למרות השיחה המטרידה במוזרותה, קיווה לחזור ולקבל שיחה נוספת ולחוש שהנה הוא שוב מבוקש למרות תלתליו אפורים. כך או כך, הוא חש שהוא שווה משהו ושלא חלפו ימיו.
ארבעה חלקים בספר, אחד לכל עונה. אשתו מתה בסתיו וכבר בחורף הוזמן לארוחה בלתי מחייבת, לא מבחינת קוד לבוש ולא מבחינת אישור מוקדם, משל היועצת המשפטית במשרדו, אישה ששם עליה עין והיא שמה עליו עין. כאן מתחילים לשים לב לאופי סופר האפונים של מולכו. הוא מגיע לארוחה בביתה בידיעה שלמרות הדמיון בגיל היא כבר שלוש דרגות גבוהה ממנו. בארוחה הוא מבין שהוא מוקף בקרובי משפחה שלה, אנשים בעלי מקצועות חופשיים המרבים לבחון אותו. די מהר הוא מוצא עצמו בחופשה אצל קרובת משפחה של אשתו בפריז, אבל לאחר מכן ממשיך לברלין להמשך חופשה עם אותה יועצת משפטית המצויה בשליחות משרדה בברלין. היא נוקעת רגל, הוא שמח להיות המטפל שלה במלון, כשברקע כל הזמן הוא מחשב כמה מחופשתה היא תזקוף כהוצאות שליחות. היא נשארת בחדרה, הוא הולך לבד לאופרה בלעדיה, מנסה למכור את כרטיסה, כי אחרי ככלות הכל, חבל על הכסף (למרות שהיא בטח כבר תכניס הוצאה זו להוצאות השליחות, חושב מולכו). בארץ הם כמובן נמנעים מלחצות אחד את דרכה של השניה.
עברו כמה חודשים מאז ההתחשבות האינסופית במצבו ומולכו נקרא למנהל המשרד. שם הוא מתבקש לשוב למלוא שעותיו ואף לקחת מטלה שתדרוש ממנו נסיעות למושב מסוים בצפון, שם התגלו רישומים לא מובנים בתקציב. האם במכוניתי אסע, תוהה מולכו. בהחלט, עונה מנהל המשרד, ותזכה לכל החזר. מולכו מתלבט ומסכים. הוא מגיע באביב למושב, רק כדי לשחק משחק של חתול ועכבר עם ראש המועצה המקומי, סטודנט צעיר. ילדה צעירה ממוצא קוצ'יני, בת 11 מלווה אותו מבית הספר, שם אמור להיות ראש המועצה הנעלם, לבית אביה, שרק סייע בתקציב, אך גזבר איננו. מולכו מתאהב בילדה, לא אהבה פדופילית, לא דרך גבר באישה. סתם אהבה תמימה. ילדה גבעולית, גבוהה, בעלת משקפי ברזל גדולים ובגד גוף. הוא מחשב כמובן כמה החזר יקבל על נסיעותיו וארוחותיו.
בקיץ אמו מתחילה להתעניין במצבו הערירי ושואלת מדוע לא יתעניין במצב בנות כיתתו הירושלמיות בתיכון. היא תבדוק עבורו מי פנויה, מי אלמנה או גרושה. בסוף זו אשת גבר, המוכן, בפרק אוילי במיוחד, לוותר על אשתו ממנו אין ילדים, רק הפלות. הגבר מדריך נערץ ומוכר בתנועה בעבר. האישה, כך נאמר, היתה אהבת נעוריו של מולכו. היא מתלווה אליו ליומיים לביתו בחיפה. אין ביניהם ממש, מולכו כל הזמן מנסה לחשוב שמא הוא צריך לעשות צעד כלשהו, לנשק, אולי לשכב עמה, תוהה אם באמת אהב אותה ממש בעבר. בסוף? בסוף בעלה מחזיר אותה לירושלים וכלום.
בסתיו מוצא עצמו מולכו מסייע לחמותו היקית, המנסה מצדה לסייע לחברתה הרוסיה להשיב את בתה, שלא התאקלמה בארץ, לברית המועצות. מולכו מלווה את הבת בת ה-35, שאינה דוברת עברית, לווינה. הוא מגלה לחרדתו שחמותו לא הכינה לו ביטוח בריאות, שהמלון בווינה יקר ושלא יישאר לו מספיק כסף להמשיך לחופשה ראויה בפריז. חישובים, חישובים, חישובים. אפון ועוד אפון ועוד אפון. האם הליווי הזה תמים? שמא זו רק דרך מתוחכמת לקשר בין מולכו בן ה-52 לאשה רווקה בת 35? הוא בוחן אותה כל הזמן מן הצד, לא ממש אוהב את חיבת הטיפה המרה שלה, את האופי המפונק שלה. דווקא את תלתלי הזהב כן.
ומה נסגר לאחר ארבע עונות, אפילו לא בסגנון ויואלדי? האם תהיה למולכו עדנת החיבוק והנשיקה, הליטוף והמגע החם במיטה החורפית הקרבה? היוכל לגורל לו מיעדים לו כל חורשי הטוב?
לו היו מעבירים את כל הדמויות לאיטליה, היה מתקבל סרט טורקי לא רע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה