יותר מכל, זהו ספר אמריקני. זו לא תמיד מחמאה, אבל הפעם זו אבחנה, הספר המייצג בעיקר את ה"שכונה" הצפון מזרחית של ארה"ב, ואם נצמצם אז נתמקד במיוחד בניו-יורק. הזמן הוא מיד לאחר הבחירות של 2004, קרי נגד בוש. ההימור הוא על קרי הדמוקרטי והמציאות היא של בוש הבן. 2004 זה רק שלוש שנים לאחר אסון מגדלי התאומים והזיכרון של התאומים נוטה ללוחמנות ולא לליברליזם.
הספר הזה סוגר את שרשרת ספרי נייתן צוקרמן, הסופר הדמיוני שבנה רות', יהודי כמובן. הוא כבר בן 71 ושב מן הגלות בה בחר לחיות, כמאה מייל צפונית לניו-יורק, אי-שם במסצ'וסטס, לבד בבית ליד הביצות, אבל עם נוף מרהיב ושקט מבורך. שכניו דואגים לכל מחסורו, לניקיון ולתחזוקה המתבקשת.
צוקרמן נוסע לניו-יורק להמשך טיפול רפואי. לאחר כריתת בלוטת הערמונית המתבקשת בגילו, דליפת השתן לא מפסיקה והוא מתבקש לשוב ולקבל טיפול בקולגן. הוא נרשם בהילטון, שם עינו במודעות בניו-יורק טיימס וחייו שוב אינם חיים, לפחות לא כאלה שהוא תכנן, כשהפעם אלוהים אפילו לא צוחק. אחת המודעות מציעה החלפת מגורים. צוקרמן מתלהב, נפגש עם הזוג הצעיר יחסית, יחסית אליו, שניהם כבני 30 ומתברר שהם מכירים אותו ג'יימי ובילי, לא שהוא כזה אלמוני, ממש לא. הוא יחזור לניו-יורק לשנה והם יעברו למסצ'וסטס.
גם קלימן הסטודנט הצעיר רודף אחריו ומבקש את צדו של צוקרמן בסיפור של הסופר האלמוני ע"א לונוף, במחיצתו שהה צוקרמן 24 שעות אי-שם בעבר. את אהובתו של לונוף פוגש צוקרמן במסעדה במקרה וגם אחריה רודף קלימן כדי לשמוע את צדה בסיפור לונוף כמכרה שלו בעבר. קלימן הרי בסה"כ רוצה לכתוב את הביוגרפיה של לונוף ולהשיבו אל חיק הזיכרון האמריקני.
עזבו כרגע את לונוף ואהובתו, את קלימן המנסה לבנות כנראה את הדוקטורט שלו על סופר שכוח אל. צוקרמן לא רק שהתברך בשלפוחית לא אטומה, אלא גם בזיכרון דולף, המשכיח ממנו שיחות שערך אך יום קודם לכן, ארוחות שקבע והבטחות שהבטיח.
בניו-יורק מתברר שכולם דרכו על בהונות רגליהם של כולם, האליטה איכשהו ראתה את חדרי הרווארד מבפנים, אלה ואלה שיחקו יחד טניס, הצעירים היו בקורסים של המבוגרים ונבנים על היכרותם עם המבוגרים כדי לעשות מזה קריירה. לא שאני רואה דבר דומה הצומח מחדר גילמן בבניין מדעי הרוח באוניברסיטת ת"א, אנחנו הרי עוד לא שם.
קשה להגדיר את הספר כספר אווירה בלבד, הוא כזה, אבל יותר בעניין סגירות מעגלים. מעניין לקרוא על המתרחש בשכונה, יותר צ'כונה משכונה. מעניין לקרוא כיצד רות' נכנס לעורו של סופר דמיוני, בונה היכרויות דמיוניות חדשות, בונה עולם הנטוע בעולם האמיתי, בבעיות האמתיות של סופר שזכרונו וגופו בוגדים בו, אבל הוא עדיין תאב חיים, בעיקר מעגלי החיים שרק מקום תוסס כמו הצפון-מזרח של ארה"ב יכול להיות.
התרגום ללא רבב של אמיר... צוקרמן (לפעמים המציאות עולה...).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה