כבר לא כותבים ספרים כאלה בלה-בלה-בלה, אבל עורכים כן. חיים באר, המסרב לקבל את מקומות בשורה הראשונה של הכותבים בישראל, אבל מי שואל אותו, מעניק לנו במסע דילוגים מרהיב פכים, אנקדוטות וחלקי טורים מעיתון דבר, חמישים שנה בסה"כ, גרמו אצלי לנפילת אסימון וירטואלי. אסימון כזה הוא גם כבד ומכאיב בבוהן וגם מצלצל בקול רם כשהוא מתגלגל ומסרב להגיע למצב שכיבה סופי. אבל לאסימון כזה, שנפל אצלי לראשונה הפעם, לא הנפילה, המסקנה מהנפילה, היווה עבורי הכרה פתאומית ומהממת: את הכתיבה המהנה ביותר חוויתי דווקא מהכותבים המקומיים, אלא המהווים אותה שורה ראשונה, שחיים באר הוא לחלוטין חלק נכבד ממנה. זה מתחיל כמובן מהצמד שלו-גרוסמן, ממשיך לבאר ועוז, סליחה שקשה לי למקם את יהושע ב-א"ב הזה, אפלפלד בל נשכח, עמיר ומיכאל. בשורה השניה, אבל הצמודה לראשונה, ממש כזו הגורמת לערפל בזגוגיות המשקפיים של יושבי השורה הראשונה מנשימת אף יושבי השניה, נמצא את יהושע בר יוסף, יהודית קציר, יצחק בן-נר ונתן שחם. גם אביגדור דגן היה אמור להשתחל, אבל הוא לא כתב בעברית ועגנון, נו עגנון. משום מה, עגנון פחות מהנה אותי מבאר, אם כבר מדברים.
זו היתה פתיחה ארוכה למדי, אבל באמת רק עכשיו ממש נדרשה, לי לפחות, ולא יכולתי לוותר עליה אפילו שמדובר בבאר ודווקא רבים אחרים הוזכרו. מה שכן, זה בא למקום את באר נכון והחשבון נסגר. אם אשמע עוד פעם את באר מצטנע על מקומו, אאטום את אוזני משמוע ועיני מקרוא את הכתוביות.
על מה כותב באר? טוב ששאלתם משום שהוא כותב על הכל, כל מה שמעניין אותו, וזה לא מעט. כך הוא גם מדבר במציאות בהרצאה, אנקדוטה אחת מזכירה לו אחרת והוא סקרן בלתי נלאה. ההתבוננות שלו לא יודעת שובע והוא גם יודע לתת להתבוננויות שלו את המילים הנכונות, שתמקמנה אותן בהקשר נכון ומרתק. כמה שבאר מבקש להצטנע, איכשהו הוא תמיד במרכז. זה כמובן לא ישביע את רצונכם, אז דעו לכם שהוא כותב בעיקר על ספרים ואהבה להם ופונה אל ביבליופילים אדוקים. תגידו שאולי זה לא אתם ובטעות אתם פה, אבל אם קראתם עד עכשיו, זה כן אתם. באר יכול להראות כיהודי מבוגר קצת מבולבל ואסוציאטיבי. אל תטעו. זה אתם שמתבלבלים ובאר חד כתער, בטח כשמדובר בספרים וספרות.
אהבה גדולה לו לבני אדם, לספרים ומה שמקשר את אלה לאלה, בעיקר לחנויות ספרים והמו"סים (מוכרי הספרים) המצויים בהם.
אלא שלא רק ספרים מצויים בספר ועל אלה תצטרכו לקרוא לבד. הספר כתוב בעברית גבוהה, מתובלת מעט ביידיש, בעגה חרדית, בר"ת אלה ואחרות. אם זה מבהיל אתכם, ממילא אינכם אוהבי ספר באמת. עברו לצפיה בסדרות במחשב.
בכל מקרה, הספר הזה גרם לי לחייך לכל אורכו משל הייתי פניוויז, הליצן המבעית מ"זה" של סטיבן קינג, זה עם האף האדום. הלחיים כאבו, הבוהן כאבה מהאסימון שנפל ומכאן שהספר הזה יכול להיות מסוכן למדי לבריאות. מופתי הוא כבר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה