מצעד האיוולת/ברברה טוכמן - המלצה רפה

מצעד האיוולת הוא לבטח ספרה המפורסם ביותר של ברברה טוכמן, סופרת ועתונאית, ובעיקר היסטוריונית. ארבעה נושאים, מהבולטים בהיסטוריה, לדעתה, בחרה טוכמן להכניס לספר הגדוש הזה:

1.      אבטיפוס: הטרויאנים מכניסים את סוס העץ לתוך עירם הבצורה

2.      האפיפיורים של הרנסאנס מעוררים את הפרישה הפרוטסטאנטית

3.      הבריטים מאבדים את אמריקה

4.      אמריקה בוגדת בעצמה בווייטנאם.

האם אלה באמת נושאים ראויים, שאחרים מהם אין ואין איוולת כלשהי בהתנהלותם? טוכמן היסטוריונית, אני לא. היא לבטח יודעת על מה היא כותבת, העט שלה קל ומתרוצץ על הדף כאחוז דיבוק, הטקסט עולה על גדותיו ולציטוטים אין קץ.

בפרק העוסק בטרויאנים יש עירוב בין מיתוסים לאולי מציאות של ממש. מיתוסים הם מיתוסים ואלה של יוון חביבים על כולם. סוס העץ לבטח שבה את הדמיון וסייע להכניס אותו למצעד ולהוכיח בעזרתו איוולת.

הפרק העוסק ברנסאנס משמים. אין רק אפיפיור אחד בתקופה זו והפרישה הפרוטסטאנטית אינה אומרת הרבה למי שאינו נוצרי.

הפרק העוסק בבריטים, המאבדים את אמריקה, עוסק למעשה באנשים שאינם מדינאים מקצועיים. איבדו? אבא יביא אחר.

מטבע הדברים, הפרק על אמריקה, הבוגדת בעצמה בווייטנאם, זכור יותר למבוגרים שבינינו ועדיין מהווה פצע פתוח בחברה האמריקאית. לא פלא שהוא תופס מקום נכבד בספר.

כל שנותר לומר, שלמרות הידע השופע של טוכמן והעט הקל שלה, מי שלא ממש למד היסטוריה ומי שסולד מטקסטים צפופים ועתירי ציטוטים, הספר הזה לא יהווה אור גדול ותאוות קריאה מוכחת. הקורא שבכל זאת למד דבר או שניים, ולפחות מתמצא מעט בדברי ימי העולם, יתהה שמא בכל עת אחת הכל זרם על מי מנוחות ומה שהיה צריך לקרות ולהתנהל קרה ללא איוולת נראית לעין ובשופי.

האם תוצאות המהפכה הצרפתית לא התפתחו לאיוולות כל סוג ומין? התנהלותו של נפוליאון בדרכו לרוסיה? התפתחות מלחמת העולם הראשונה? התנהלותו של היטלר בלנינגראד? ההתעקשות על משפט דרייפוס ותוצאותיו?

משום התמקדות טוכמן רק בארבע תקופות בהיסטוריה ומשום הקאת ציטוטים אינסופיים, משום הדחיסות ומשום המנעות מאיזושהי הצעת מזור לאיוולות שעוד תהיינה, ההנאה מהספר נפגמת. מעטים המנהיגים שספרים כאלה מצויים על שידת הלילה שלהם, לעיון דקות לפני שהם עוצמים עיניהם לשנת לילה מסוייטת. ואולי איוולות פה ושם מתבקשות והן גדולות על מבצען ובלתי נמנעות?

פרק הסיכום בן כמה עמודים, הבא לסכם במהירות את האיוולות השונות, לא שיפר דבר. שוב ושוב הובאו רעיונות מדוע איוולת זו או אחרת אירעה. אבל הדבר פשוט בהרבה: שליט בא כולו עם רעיונות וחזון בדבר שלטונו העתידי ונותר ללא אוויר וכלים לביצוע ביום שלמחרת. הפער הבלתי נתפס הזה בין הדהירה לשלטון, יהא סוגו אשר יהא, עד לנאום הניצחון והתחלה בעבודה האפורה והמייגעת, הוא פער בו נופלים טובים וטובים פחות. כי מה שרואים משם, לא רואים מכאן.