אנשים בדרכו של מי? בדרכו של יצחק בשביס זינגר, הכותב הצעיר,
המתבגר והעלם. על שלושה פרקי חיים הוא כותב, בקטנותו בוורשה, בהמשך בבילגוריי
ולבסוף בוורשה וסביבתה בחזרה.
יב"ז גדל במשפחה חסידית. אביו היה בעל היתר-הוראה, כך
שהיתה לו "חצר" קטנה שפרנסה אותו, אנשים שהגיעו לקבל את עצתו, את פסק
ההלכה שלו ואת פתרון הסכסוכים שהובאו לפניו. יצחק הקטן היה תמיד בסביבה, בעל עין
בוחנת והיכרות עם הנפשות הפועלות מסביבת המגורים הקרובה.
בהמשך ועם השינויים התכופים בפולין והמלחמות באירופה,
בהיותו בן 12 פרצה מלחמת העולם הראשונה, בעקבותיה נאלצה המשפחה לעבור לבילגוריי
לקרובי משפחה. שם המחסור והצפיפות היו גדולים עוד יותר ויצחק המתבגר התקשה למצוא
את מקומו.
בהמשך, כשהוא כבר אוטודידקט לא קטן, היומרות להיות סופר
חשוב לא עוזבות אותו. אחיו הגדול הוא כבר סופר, אבל להתפרנס מזה הוא עדיין לא ממש
מתפרנס. יצחק נע כל הזמן בין תקווה לייאוש, הוא חש שהמילה הכתובה איבדה מחשיבותה,
אבל רוצה שאת המילה הכתובה שלו יקראו ויעריכו.
הספר מורכב עשרות סיפורים קצרים, אבל מקריאת כולם מצטיירת
תמונה שלמה ומרתקת, כמו שרק יחידים כמותו אמונים על תורת כתיבת סיפורים קצרים
וארוכים מרתקים. יופי של ספר לאחד מגדולי הכותבים האידיים.
התרגום המופתי הוא של אריה אהרוני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה