סוגרים את הים/יהודית קציר - המלצה

ארבעה סיפורים קצרים בספר ביכורים זה. סגנונה הברור של קציר בא כבר כאן לידי ביטוי במלוא תפארתו.

הסיפור הראשון הוא סיפור מקסים של אהבה ראשונה בין שני בני דודים בני 13. הוא מבקר אצלה בקיץ, כל קיץ. אבל הפעם יש חידוש, יש תשוקה וכשמציעים להם לקום בשבת בבוקר ולנסוע מחיפה לטבריה, הם מביעים מיאוס, נשארים לבד ו... נתפסים ע"י קרוב משפחה, שלא הודיעו לו ש"כולם" בטבריה. אלא שקרוב משפחה זה אינו תמים ואף הוא בעל חשקים. קציר אינה חוסכת מילים וידועה בכתיבה הגלויה, יש שיאמרו הבוטה, שלה. אני סבור שמדובר בסיפור מקסים של אהבה ראשונה. לו הייתי קורא רק אותו, די היה בו כדי להמליץ.

הסיפור השני הוא סיפור של כמעט הגשמה של חלום שכלל לא נחלם. המספרת היא מלצרית במלון יוקרה. במלון שוהים במאי סרטים אמריקאי וצוות השחקנים. ההילולה רבה. אבל בקהל כי רב נמצא גם יהושע, המציג עצמו כבמאי סרטי תעודה. הוא מעוניין במלצרית לסרטו. היא, שכלל לא חלמה, מתחילה לחלום. היא שומעת רק על פליני מפיו של יהושע. היתגשם החלום? בסיפור רב תהפוכות מצליחה קציר בפסקאות שגודלן כמה עמודים כהרגלה להציף עולם שלם של חולמים, אך שברם )פתרונם) של החלומות לא תמיד הולך יד ביד עם החלום כפי שנחלם.

אדלג על הסיפור השלישי, באשר לא ברור מהו.

הרביעי הוא כשם הספר, סוגרים את הים. המספרת, מורה צעירה בבית ספר חיפאי, לקחת לעצמה יום מחלה והיא מתכננת לבקר בעיר הגדולה, לאו דווקא לסקס. תמי חברתה שחקנית תיאטרון, שגם מופיעה בפרסומות, גרה בת"א. תמי הבטיחה בחמש להיות בבית. אילנה המורה נוסעת לת"א, מתכננת לבקר בדיזנגוף סנטר החדשני ובסוף לבלות עם תמי. אבל הכל הולך עקום. הזמן לא תוכנן נכון, הקניות לא נכונות, צמא טורדני מציק לה כל הזמן ורק משוגע אחד צועק מחוץ לסנטר כל הזמן שסוגרים את הים. בסוף גם הפגישה עם תמי היתה חמוצה, אבל השיבה לחיפה, המככבת בכל סיפורי קציר, היתה דווקא מתוקה.

קציר בהחלט יודעת לספר סיפור. היא לא נחה לרגע, הטקסט דוהר וכמעט חסר נשימה, מרתק וייחודי לה.