עלילות ספרים הקושרות את הפרטי עם הלאומי/ההיסטורי חביבות
עלי. יש בזה ערך מוסף, הסיפור מקבל רקע מוכר וקל להתמקם. פתאום מגיע ספרו של אלי
שרייבר, די, והוא לא מתמקם בשום זמן ספציפי, אין לו אמירה ספציפית ולמרות זאת,
מבחינתי, הוא היה שרייברי לגמרי: כתוב נפלא, משעשע, עוקצני, ממתק לעיניים.
שמו של גיבור הספר לא ברור, אבל מה שברור שהוא שונא ערבים
במפורש ובמוצהר, לשנאה הוא גם מוסיף שוטרים. ערבים ושוטרים, מה הקשר? זה בשביל
הפיקנטריה, בשביל לציין את העובדה שמכל המקומות בארץ בחרו ערבים קולניים ומסודרים
כספית להתיישב בדירה העליונה בבניין בו גר גיבורנו בגבעתיים. גם שוטר גר בבניין.
לגיבור לא נותרה ברירה אלא לשרוף את הבניין וליהנות מהביטוח ומתוצאות הלוואי.
אלא שהשריפה ותוצאות הלוואי הן רק פרטים קטנים בעלילה
המשעשעת, כשאת הגיבור דימיתי כשמיל בן ארי בסרט לפי הספר ואת המקריא בספר האודיו
דימיתי דווקא כניסים עזיקרי הצעיר. בכל מקרה, העלילה מסופרת בכמה קולות, כולל קול
נכדו בן השנתיים של הגיבור שונא הערבים והשוטרים.
אם עד עכשיו טרם שוכנעתם, שרייבר הוא כותב פורה, היה חלק
מכותבי ניקוי ראש, ואם אתם זקוקים לספר לא כבד, אבל אחד שאינו עלבון לאינטליגנציה,
זורם ומרתק, כל אחד מספריו יעשה את העבודה ובטח זה המונח לפנינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה