אני לא מחפש ספר קליל בין שני ספרים כבדים. הנה נמצא לו ספר
כזה, המתאים להגדרה ספר בין שני ספרים כבדים, כאילו ידעתי מראש שאני עומד לקרוא
שני ספרים כבדים וצריך קליל ביניהם. על הכתיבה של קינג הוא כזה, ולא, אין לי כוונה
לכתוב ספר.
שומעים סטיבן קינג, שומעים אימה. הסופר הכותב צריך להיות
מיזנתרופ נחבא, יצור שונא אור החי לבדו, וילדים הם עבורו מטרד נוראי. קינג המתגלה
כאן רחוק, הנה קלישאה, כמזרח ממערב.
הספר מספר בגוף ראשון על ילדותו, הרחוקה משפע. למרות זאת,
אמו גידלה אותו ואת אחיו הגדול ממנו במעט, באהבה. האב בחר לצאת מהתמונה. קינג עסק
במיני עבודות עד שהחל בכתיבה, אך למען הדיוק, תמיד עסק בכתיבה כעיתונאי ספורט
בעיתון המקומי ופרסם סיפורים קצרים בכתבי עט למיניהם.
החלק המרכזי בספר הוא למעשה קורס כתיבה, הכתוב בחביבות אין
קץ, בלשון חברית, פעמים רבות פרק מסתיים ב"צ'כחומיזה", במקום בהטפות
ארוכות ומייגעות. קינג הוא אדם חביב, למרות פרסומו ומיליוני המכירות שלו בספרים
ובדולרים, נותר אדם המדבר בגובה העיניים, גבר של אישה אהובה אחת, איש משפחה
לתפארת. לא שזה לא חייב להיות כך או מפתיע, אבל קינג הביתי אינו קינג הנוטף דם
מספרי האימה שלו.
הפרק המסכם מדבר על התאונה שעבר סמוך לביתו במיין, ב-1999.
דודג' מסחרית פגעה בו והותירה אותו שבור וחבול במקומות רבים, אך השתקם פחות או
יותר.
מה פתאום לקרוא ספר על כתיבה, בלי כוונה כזו? האם יש דרך
אחרת להכיר סופר? ההכרות הזו היתה נעימה מאוד. אדם חביב מאוד מתחבא מאחורי ספרים
הגורמים לקורא סמור השיער, שלא להציב רגלים על הקרקע מהמיטה, שמא יפרוץ משהו מתחת.
נעים לגלות אדם העושה כמיטב יכולתו, כך ממש כתב, להעביר את מה שהוא יודע למי
שהכתיבה בוערת בעצמותיו ורוצה להעביר יכולת זו כדי לרגש ולהפעים אחרים.
לא ספרות גדולה, כן סופר גדול.
אגב, הוא עצמו מודע לגועל שהוא מסוגל לעורר בספריו וכבר
כתבו לו, כך העיד, על הכתיבה גסת הרוח בספריו, כמו שאני ציינתי כך בעבר בנוגע
לעונות מתחלפות, אך לא לגבי 22/11/63.
קראו את הספר, ההנאה מובטחת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה