למעלה משלושים ספרים קראתי משל אפלפלד, למעלה משלושים
אתנחתאות.
אפלפלד כותב שקט. הספרים הרי שקטים מטבעם. איך שקט? לקרוא
את אפלפלד זה להיכנס למצב של רגיעה גם כשהוא כותב על עניינים סוערים. הכתיבה שלו
אינה מתלהמת, דברים קשים אינם נאמרים, הרצון להדמיע את הקורא לא קיים. ובכל זאת,
מה אפלפלד מחדש לנו?
כתר הברזל עוסק באחד פטר שטיין, בחור צעיר כבן 22, הבוחר
להצטרף לצבא הקיסר האוסטרי, לא עניין של מה בכך. יהודים נטו לדלג על השירות הצבאי.
ממילא לא קל ליהודים ביומיום, בצבא על אחת כמה וכמה. וככה בשקט בשקט, אפלפלד מצליח
לא פעם לדמעות להציף את העיניים וללב להחיש פעימה.
המוטיבים הרגילים מצויים אף פה: השינה המרובה, התבוללות,
יהודים מול נוצרים ואנטישמיות, ועוד. פטר שטיין, שהצטרף לצבא הקיסר באוסטריה, ממש
שנה לפני פרוץ המלחמה הגדולה, הלא היא מלחמת העולם הראשונה, מסיים בהצטיינות קורס
קצינים ומתוך חופשתו נקרא לשוב ולהלחם. 4 שנים עוברות והוא חוזר, בדרגת רב סרן,
עטור תהילה לכפרו.
פטר הקצין מרגיש בעוצמה את השניות העוברת בו. הרי מאז
ומתמיד חשב להיות סופר נחשב, איש רוח, אינטלקטואל בכל נימי נפשו. בכל זאת, בחר
ללכת לכיוון בו בעיקר מדבר הגוף, הרוח נכבשת ע"י המשמעת הצבאית השרירותית
וענייני הרוב נדכאים. שוב ושוב הוא נלחם באנטישמיות, זוכה ואינו מרגיש את חדוות
הניצחון.
בסופו של דבר הוא שב לבית ריק וצריך לבנות את חייו מחדש.
קריאה מרתקת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה