יום רביעי, 4 במאי 2016

חוות החיות/ג'ורג' אורוול - המלצה חמה


לספר הזה, המכונה אגדה, צריך להקדים רקע: הספר נהגה ב-1937, עת ידוע מהו משטרו של סטאלין ועליית והתחזקות היטלר. הספר נכתב בסופו של דבר ב-1943 ופורסם באוגוסט  1945 בבריטניה.
חוות החיות הוא משל קולע. בכ-80 עמודים מצליח אורוול להעמיד מראה אל מול פני המבקשים שוויון לכל, או במילים אחרות: היכן שמתחיל הסוציאליזם, נגמר נייר הטואלט. הסוציאליזם בגרסתו הקסומה נהגה ובוצע בברית המועצות של סטאלין ובחוות החיות.
יום אחד החליטו בעלי החיים למרוד נגד מר ג'ונס, שלדעתם נוגש בהם ובלעדיו חייהם יהיו טובים יותר, נוחים יותר, ללא התעללות וללא פחד. ההתאגדות שלהם מהירה, כשהחזירים ובראשם אחד הקרוי נפוליון, יוצאים למאבק מפתיע בסיוע הסוסים, הכבשים, הפרות, האווזים, התרנגולות והכלבים. מר ג'ונס ועובדי החווה, "חוות האחוזה", מופתעים ובורחים.
החיות לוקחות, בראשות החזירים ובעיקר נפוליון, את העניינים ל"ידיים" ומחליטים להיות אדונים לגורלם. הם לומדים לקרוא ולכתוב, מחברים שבעה דיברות, מחליטים החלטות כמו אי פגיעה של חיה בחיה אחרת וכך הלאה. עבודת החווה עוברת אליהם והשם משתנה ל"חוות החיות". הכל שווה בהתחלה מעבודה ועד אוכל. נו, החתולה מתחמקת לפעמים לשזוף גופה בשמש ומהעכברים הרי לא ניתן לצפות להרבה.
ההתחלה מבטיחה. החווה מצליחה להחזיק עצמה במשק אוטרקי, החזירים לומדים הכי מהר לשלוט בקריאה וכתיבה. גורים כלבים חדשים נולדים ומשהם נגמלים מחלב אמם הם נלקחים למקום בחווה בו ילמדו להיות שומרי ראשו של נפוליון. וזו ראשיתה של הדרדרות. מילא שהחתולה נעלמת מדי פעם ולא מטה כתף לעבודות. זה היה יכול להחשב נסבל ואפילו חתולי.
מה שלא נסבל הוא שלל ההתנהגויות האנושיות הנפרשות עד מהרה לעינינו. אט אט החזירים הופכים לשליטים והתנהגותם לגמרי חזירית. החמור, הזוכר הכל, זוכר הכל ואומר כלום, רק מצר על המצב החדש. למרות ההבטחות שלא ליצור קשר עם בני אדם, התרנגולות נדרשות למסור ביציהן למכירה ולא לדגירה וזו עוד רק אחת מההחלטות התמוהות. החיות אמנם מרגישות שהמזון צומצם, העבודה רבה ולמעשה אינסופית, וכל הזמן החזירים משכנעים אותם שכך זה טוב ובעצם לא כמו שחשבו בתחילה. ההמנון שלהם מהמרד הגדול נשכח ואף נאסר ואפילו להתאגד כבר אסור. יש בוגד המואשם בכל הפגעים, יש העובדים קשה במיוחד ואחרים מוצאים ארגז ויסקי וסובאים. טוב זה כמובן לא נגמר, בטח לא מנקודת ראותה של האידאולוגיה.
כאמור, נובלה כתובה היטב, המשל בהיר והנמשל נהיר.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה