הגוף/ביל ברייסון - המלצה חמה

 

ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל, הספר הקודם של ברייסון שקראתי, היה אוסף מרשים של עובדות הנוגעות כמעט לכל דבר על פני כדור הארץ. אין רבים כמו ברייסון היכולים לתאר בחינניות ובהומור כמות כזו של מידע. הפעם זה גוף האדם.

כמה פעמים ביום, אתחיל כמו ברייסון, אתם מעפעפים? התחלתם למנות? יפה. תעצרו ב-14,000 וזה יהיה בערך המספר. בדקות זה יוצא 23 ובזמן הזה שאתם עיוורים לעולם, אלפי עובדות מהממות נסתרות מכם. לא שאתם רואים אותם ממש עכשיו משתקעתם גפרורים בעיניכם ומונעים מהן לעפעף, אבל בשביל זה אני מציע לכם לקרוא ספר זה המקבץ הכל מכריכה לכריכה ב-378 עמודים ארוזים היטב.

העובדות מהממות באמת, אלה הידועות ואף אלה שאינן, אפילו היום כשנדמה שאנו יודעים הכל. ומשאנו חושבים שאנו יודעים הכל, אנחנו כמובן הולכים לעבודה חולים. צריך להתפרנס ואף אחד לא מת מ-37.8. ולמה הגוף מתחמם? כי כך, במעלה אחת בלבד, זה מאט פי מאתיים את התפתחות הפולשים. שואלים אתם ושאלו בספר, למה לא יעלה חום הגוף בקביעות מעלה או שתיים? כי אז נצטרך עוד 20% אוכל. אני יודע, אני יודע, גם ככה אתם אוכלים יותר מדי וזה דופק לכם את החיים ביותר ממובן אחד בלבד.

את הספר הזה אתם יכולים לקרוא כמקשה אחת, העובדות יהממו אתכם ואתם יכולים לנוח באמצע עם צפייה בהרופא הטוב. אמנם כתוב על הכריכה שזה "מדריך למשתמשים", אבל זה לא ידריך אתכם כיצד לחיות, ידריך את מנוחתכם אולי כן.

ברייסון יודע לכתוב, יודע להתמקד בעיקר ולזנוח את הטפל המסית את תשומת הלב מהחשוב. גם חוש הומר משובח נרשם לזכותו. וכך, אלפי עובדות שלו מורקרו, היו הופכות את הספר לזוהר בצהוב-ורוד-ירוק-סגול עתיק, ואז לכו להוציא את המוץ מן התבן.

תחשבו שיש בטח המון ביולוגיה וכימיה בספר. יש, אבל שזה לרגע לא יסיט את הזרקור מהעיקר: ברייסון מטיל את האלומה על המנצחת העיקרית של המאה ועשרים: מדע הרפואה. מדע זה גרם לכך שאין יותר רישום של סיבת המוות: זקנה. אנשים מאריכים חיים יותר מתמיד ובהרבה. וכן, יש לזה מחיר (כלכלי) עצום.

יכין אונא הוא מתרגם הספר והוא עשה עבודה (לרוב) טובה מאוד. לא קל לתרגם ספר עמוס מושגים שכזה ולכן יש לתת את תשומת הלב לתיקון כמה: בעברית אין לומר בשנות ה-1960. ב-1960 היתה רק שנה אחת ולכן אומרים בשנות ה-60 של המאה העשרים. בעמוד 301 מצוטטת אמילי דיקינסון. אבל היא דיקנסון ולטעות כזו אין סליחה. בעמוד 365 מדובר על תוספי מזון, אבל ברור שמדובר בתוספי תזונה. תוספי מזון הם ניחוחות, צבעי מאכל והכל חוץ מבריאות.

כך או כך, מדובר בספר משובח, קריאה מרחיבת דעת ומרתקת, כתובה בכישרון ניכר ומעניקה לקורא זמן נעים בין צירי לידה לריגור מורטיס.

פנקו עצמכם.

ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל/ביל ברייסון - המלצה חמה

פרופורציות. זה העניין.

הנה, למשל, משנודע למי שנודע שהמרחק שלנו מהשמש הוא 150 מיליון ק"מ ולכן חם, הוא הלך והמציא את המזגן. פשוט עד כדי כך. אנחנו משכללים את זה ביצירת המרחקים הקצרים ביותר בין המזגן בבית למזגן באוטו ומשם למזגן בעבודה. ואם אין מזגן בעבודה? זה הזמן להחליף עבודה. 150 מיליון ק"מ בלבד זה בהחלט חם ומסרטן.

ההיסטוריה הקצרה של כמעט הכל הוא ספר מאלף. מניוטון ועד איינשטיין, מהאבל, מנדלייב, אבוגדרו, קפלר, הבנתם את הרעיון, היו ממש אנשים שטרחו ובדקו מה הולך בשכונה. הם לא קיבלו דברים כמובנים מאליהם ומאז יש לנו גיאולוגיה, אסטרופיזיקה, כימיה, פיזיקה, תרמודינמיקה, מטאורולוגיה ותחזיות שאינן קולעות.

ביל ברייסון קרא את כולם, שמע על כולם ואף טרח להביא לקדמת הבמה מדענים נשכחים בזמנם הם. כאחד שקרא הכל על הכל (ברייסון, לא אני), החיבור שהביא לנו רחב אופקים, מצחיק (עד כמה מצחיק תוכלו להווכח בעצמכם בעמודים 115 ובמשך 9 עמודים מופרעים, וכן במשך הספר כולו), מאיר עיניים ויש בו מִזְרָק מידות כזה שהחושים שלנו מסרבים לקלוט ואז או שאנחנו מגחכים או סתם משועשעים. גם לי בא פתאום לזרוק לכם מידה ברוח הדברים: לנו באמת נוח לחיות ממש בין 15-25 מעלות צלזיוס. פחות מזה קר מדי ויותר מזה מזיעים. כשנהפוך את זה לקלווין, זה נע בין 288-298 מעלות ומכאן שמשרעת הטמפרטורות הנוחות לנו היא רק 3.47%. פלא שאנחנו מפונקים?

ברייסון אינו עוסק באמונות הבל, אם כי הוא בהחלט מזכיר אותן לעיתים. הוא צולל לגרעין הקשה (הארד קור, בעברית) של המדע ומוציא עבורנו את הערמונים מן האש. המעשיות החביבות בספרי הדת לאורך ולרוחב היום מקבלות אור חדש: אפלה מוחלטת. בואו ניקח את גיל כדור הארץ. קחו כמה שתרצו, אבל זה לא התשע"ט, אלא תשעטו יותר לכיוון המיליארדים, ארבעה מיליארד ליתר דיוק. ומה היה לפני כן? אתם שואלים שאלת קיטבג. טוב, לפני כן היתה נקודה סינגולרית. תתמודדו.

האם הספר שווה לכל נפש? בהחלט שווה לכל נפש חפצה. הוא קריא, משעשע וצלו"י (צריך לסמן וי, שקראנו) לגמרי. צריך לקרוא כדי להאמין שהקיום האנושי תפס בדיוק את הכוכב הנכון. במילים אחרות, הכוכב שלנו הצליח בתרכובותיו הכימיות להפיק בני אנוש, שהרבה יותר מאוחר השכילו לחקור ולכתוב על כך ספר. תן וקח הוגן והקרדיטים במקומם מונחים.

חייב רגע להחזיר אתכם לעניין הפרופורציות. בנקודה מסויימת שנגעה לגזי החממה, למרות שהספר עדכני מאוד, לא התקבלה תשובה חד משמעית האם גזי החממה באמת אשמים בפגיעה באטמוספירה והאם רק אנחנו, העצלנים מהמזגן, אשמים. התחמקות שלא לשם התחמקות. לגבי דברים אחרים, ברייסון בהחלט מביא תשובות מאירות עיניים לשאלות מן ההפטרה. זה לא שמחקר נוסף לא ישפוך אור ויגדיל דיוק בשקל תשעים, מדובר בהמלצה תמידית למחקר נוסף, אף כי מה שמופיע בספר, יהא זה איינשטיין או כומר חובב אסטרונומיה, די בו להעמיד באור מגוחך ממש סכסוכים על דת, גבול וטריטוריה. ודי לחכימא ברמיזא.

או אז מגיע ברייסון למוצא האדם, ותניחו לרגע לקופים בשקט. זה יותר בעניין הצבים. אבל אולי ישמח אתם באמת לדעת שהיו סוגי אדם שונים, אבל זה בו אנחנו הכי גאים הוא ההומו סאפיינס, האדם הנבון ומוצאו, נו נחשו? נכון, מישראל. זה אולי נראה לכם לא הגיוני שיש אדם נבון בישראל, אבל היה.

זוכרים את המזגן שבהתחלה? מתברר בכלל שאנחנו בעידן קרח. לא היתה תקופה בהיסטוריה בה היו כיפות קרח בקטבים. בעידן קרח מלא גם בקו המשווה היו סימנים לקרח. אם אין עידן קרח, הקטבים נקיים אף הם.

כאמור, הספר קריא מאוד, זורם ומרתק. יש הטוענים כנגדו שברייסון עצמו אינו מדען ואם הוא נתקל בנושא מורכב, הוא חוסך אותו מהקורא, שאולי יתקשה להבין וחבל על ההסבר. יש הטוענים גם בביקורתם, שאם רוצים לקרוא על מדע ממש, יתכבדו בספר על או מאת איינשטיין או הוקינג. וזה בדיוק העניין, שהקורא האינטליגנטי דווקא ירצה להרחיב את אופקיו, אך לא ירצה להתמקצע בתורת היחסות. הכל יחסי בחיים.