סטיבן קינג מערב הרבה ילדים בספריו, לכל ילד הקטע משלו, מין יכולת שאין לאחרים. היכולת הזו פלאית וחזקה ולעיתים מעמידה את הילד עצמו בסכנה. הפעם זה ג'יימי.
לג'יימי היכולת לדבר עם מתים מיד לאחר שמתו. רק הוא ממשיך לראות אותם חיים, יכול לדבר עמם ולשאול שאלות עליהן הם חייבים לענות אמת. הם כבר מתים ואמירת האמת כבר לא יכולה להזיק להם בכל דרך שהיא.
זה מתחיל איכשהו קודם, אבל בגיל שבע מתה אשת שכן בבניין. הטבעות מאצבעותיה נעלמו, ג'יימי נכח בדירה ובלי לספר לבעל המחפש את הטבעות, ג'יימי מברר עם המתה היכן הטבעות, האם כאילו מחפשת ומוצאת במקרה והבעל כלל לא מודע לכל העניין. לא בהתחלה.
קינג, דרך ג'יימי, מתריע כגל הזמן שזה ספר אימה ומספר בעצם לקוראים שאינם מכירים את קינג, חבר'ה, נתקלתם בספר אימה, להשתטח. אז כן, לאמו של ג'יימי חברה שוטרת ויום אחד היא מסיעה את כולם במהירות לביתו של סופר מפורסם, שהתפגר על סף כתיבת ספרו האחרון בשרשרת ספרים מצליחה היוצאת בסוכנות אמו של הילד. ללא הספר האחרון סוכנות הספרים בסכנה. וכך הם מגיעים אליו, ג'יימי מצליח לקבל ממנו את כל הספר בשעה וחצי של הקלטה, האם, שהיא ממילא עורכת ספריו הקודמים, כותבת את הספר, הספר שוהה שבועות ארוכים ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס ובא לניו יורק גואל ולביתו של ג'יימי, לאמו ולסוכנות. הנה תם רבע מהספר. חשבתם שאספר לכם הכל.
אז ככה: מיהו אביו של ג'יימי? למה יש שוטרת בהתחלה והאם אקדחה ייכנס לפעולה במערכה השלישית? התשובה לשאלה הראשונה היא שצפויה מגה-הפתעה שומטת לסת, ולשאלה השניה התשובה היא שהשוטרת היא חברתה של האם, חברה למיטה ובשלב מסוים כבר לא, מה שלא מונע ממנה לאחר כמה שנים לבוא ולחטוף את ג'יימי מבית הספר. הוא אמנם כבר בן 13, אבל זו החברה לשעבר של האם והוא כבר סייע בעבר במניעת אסון כשדיבר עם פושע סדרתי מת, אופס, אשתוק מעכשיו.
אז אני לא שותק וממשיך. לאחרונה קראתי כמה ספרים של סופרים שהם מעבר לשיאם, שלא לומר כבר לא ממש מהלכים בינינו, ולא, לא אביא את ג'יימי כדי שיידבר עמם לאחר מותם. נמנים עמם אפלפלד, אוסטר ועמיר, ואני מציין זאת משום שספריהם האחרונים לא היו המיטב שלהם, אבל הייתי חייב לקרוא. ופה קורה משהו מפתיע. "הניצוץ", אולי הידוע בספריו וזה שמנע ממני להוריד רגליים מהמיטה מפחד שמשהו יצוץ משם, נכתב מלפני יובלות. גם "זה" המונומנטלי לא חדש, רק 22/11/63 איכשהו ביניימי. רוצה לומר, קינג מעבר לשיאו.
קינג הפעיל טריק מתרמיל הטריקים הבלתי נלאה שלו, חזר לנעוריו וכתב ספר חמוד וחביב ומשעשע במובן הכי טוב. אימה זה לא ממש, אבל כתוב היטב, זורם ממש, יחסית לקינג ממש דיאטטי, 271 עמודים, אמא'לה.
תמיד כשאני כותב על קינג, איכשהו אני חייב לחזור ולהזכיר את "הגופה", אחד מארבעת הסיפורים ב"עונות מתחלפות", סיפור עליו נעשה הסרט "אני והחבר'ה" (למוגבלים בשפת אמם Stand by me), שהוא לגמרי הסרט האהוב עלי בעולם ותמיד אני נזכר בו בערגה.
איכשהו, קינג לקח את גיל הילדות וההתבגרות עם דגש על 12-13, כתב עליו תלי תלים של ספרים ובנה עצמו לצמרת.
בספר הזה שב קינג ומזכיר את רשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס, שאצל האמריקאים הבורים ברובם זה מקדם מכירות מצוין. הוא בטח קיווה להיכנס לרשימה הזו עם הספר הזה ואכן זכה ב"תענוג מובטח", אבל של הבוק ריפורטר. אני חותם על כך. מוזרות דרכיו של אל הספרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה