אשרת פלד, חיילת הגרה לבד בארץ, באשר הוריה בשליחות, היא מפקדת במחנה טירוניות בבה"ד 12. אלה שנות השמונים, אם לסיים את מסגור המסגרת.
עפרה מרון היא טירונית המבקשת שלא לצאת הביתה לשבת, מין בקשה שכזו. אלא שצה"ל מתקשה לבלוע בקשות לא שגרתיות אז והיום. אשרת מנסה לברר מדוע אותה חיילת מעדיפה שלא לחזור הביתה ואינה מקבלת תשובה. בלית ברירה היא אומרת לחיילת שתחת פיקודה, שתלך לכתובת זו וזו בתל אביב, תיקח מפתח מארון החשמל ותתארח שם בשבת. זו דירתה של אשרת המפקדת (דניאל גל, בסרט בעקבות הספר) והיא מאפשרת לחיילת שתחת פיקודה (נועה אסטנג'לוב, המפקדת) לשהות בדירה כשהיא עצמה נשארת שבת בבסיס.
ברקע נמצא המשורר אוריאל הגר (ליאור אשכנזי, בסרט) המופיע באיזשהו ערב הקראה משיריו. משורר זה אהוב על החיילת עפרה, שיחד עם המעט הידוע לנו על רקע הספר, שנות השמונים ומקום מגוריו של המשורר אוריאל הגר בסמטה אלמונית ביפו והנה דמותו של דן בן אמוץ. אמנם לא משורר, יותר סופר וכותב טורים בעיתון חדשות, המוזכר אף הוא.
עפרה לא העבירה שבת אחת בלבד בדירה המפקדת שלה, אלא הופכת לדיירת קבועה ומכאן ההסתבכות אליה נחשפת אשרת של עפרה מול אוריאל באהבה הרסנית. זמן מה לאחר סיום תפקידה בצבא, אשרת נחשפת לקשר נוסף בין מישהי נוספת לאוריאל ואף היא עצמה באה לבקרו ומתחילה להבין מה עובר על נשים המגיעות למשורר ומה קורה בעקבות קשר הרסני שכזה. לפחות במקרה של עפרה זה נגמר רע.
מדובר בנובלה הכתובה בעברית משובחת להפליא, דברים שלא רואים יותר היום. זה הספר השני שאני קורא משל הראבן, הראשון היה "חיים" המשובח. אחד נוסף מחכה לי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה