האינקוויזיציה בספרד רצתה לאחד את כל תושביה תחת הקתוליות הנוצרית. זה היה ב-1478 ואילו אנחנו במאה ה-17 בצ'ילה, תחת ההשפעה הספרדית גם כן, מקום לא טוב למי שאינו קתולי בלשון המעטה. וכאן אנו פוגשים את פרנציסקוס מלדונדו דה סילבה, שאביו היהודי נתפס, עונה והסכים באָוּטוֹ דָה פֶה, טקס של כפרה וענישה פומבי, לחזור ולחיות כרופא קתולי בצ'ילה. בנו, דיאגוסיטו, רחק מהאב כאיש רפה שכל, שאין לו קשר עם האב.
אבל אנו נפגשים בספר בעיקר עם פרנציסקוס, הבן הצעיר דווקא. זה גדל יחד עם אביו, לומד את מקצוע הרפואה מהאב והופך למרפא מוכשר בגלוי. בסתר הוא לומד מהאב את דת משה עד שאיתרע מזלו, אחיותיו הגדולות ממנו מלשינות עליו והוא נכלא כיהודי. כאן מתחילה סאגה בת תריסר שנים בכלא.
לפני שנכלא הספיק למסור את בתו למנזר לאחר שאשתו הנוצריה צלבה אותה על צלב כשהיא בת חמש, תקעה מסמרים בידיה ורגליה ורק תושיית האב הצילה אותה.
בכלא מנסה השופט הרם דון מניוזקה, האחראי מטעם הטריבונל הספרדי, להכניס את פרנציסקוס בטקס באָוּטוֹ דָה פֶה חזרה לקתוליות. אלא שהוא נתקל באגוז קשה לפיצוח. השופט יודע שאין הוא יכול להוציא להורג אסיר סתם כך ובאותן תריסר שנים פרנציסקוס עושה ככל שביכולתו להתווכח על אמונתו, להוכיח את סכלות תפיסתם של שוביו ולקוות שיוכל לשוב ולחיות כאדם חופשי וכרופא ויהודי. היה עליו רק לבחור בזיוף, להיראות כקתולי, להשיב אליו את אשתו ובתו, לפגוש את בנו אותו לא פגש מעודו, אבל עקרונותיו גברו.
למרבה הצער, הזמנים הם זמנים כאלה בהם אדם לא יכול לחיות אלה כקתולי, אפילו לא כחילוני נטול דת. עד כדי כך.
שיינפלד כותב נפלא. העברית משובחת והוא מסתמך על המקרה האמיתי של פרנציסקוס מלדונדו דה סילבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה