נראה שמקרה עמוס עוז, מהומה שהתחילה עם פרסום ספרה של גליה עוז, שהציגה את אביה כאדם מתעלל, יוציא עוד ועוד פרסומים. אז הנה עוד אחד, ספרה של נילי עוז, אשתו של ומי שהוכרזה כאשה מוכה.
בתחילה מציגה נילי את עמוס כאדם שחוט השני העובר בחייו הוא
תחושה של חוסר ערך כתוצאה של התאבדות אמו, כאילו ההתאבדות היא מעשה נטישה שלו. אבל
מהר מאוד מוצג עמוס בהקשר משפחתי, פוליטי, כסופר, כאיש צבא, כמורה, כפובליציסט.
נילי עוז מקפידה להציג את
עמוס שלה כאב אוהב לילדיו, אחד המתעקש ללמד ילדיו אנגלית משום שנשלחו לתקופה
לחו"ל, המתעקש להגיע הביתה בזמן לרחצת דניאל הבן, ובכלל להציג את עמוס כאיש
משפחה מעורב עד שמתגנבת התחושה שזו קצת התאמצות יתר ההצגה הזו. דניאל הבן כתב
לפניה את סיפור התגובה לספר האכזרי של אחותו גליה והיטיב להביע עצמו. נילי פחות
מושחזת ולמרות שזה נראה מאומץ, זה גם זורם ואמיתי.
עמוס עוז הוא איש משפחה, נאמר. הוא גם קצין קישור עם המצרים
להפסקת אש אחרי מלחמת יום כיפור, איש אוסלו, איש המנבא מלחמות, איש הנוסע ברחבי
ישראל ומתעד מהנאמר פה ושם, מפרסם על כך ספרים וכותב טור בעיתון.
כאיש עסוק מאוד, התמונה העולה
מעמוס איש המשפחה בספרה של נילי אשתו, שונה כמובן ממה שעולה מעמוס האב בספרה של
גליה. נותר לקבל כמובן את צדה של פניה הבת הבכורה, לא שאני רוצה להכניס רעיונות
למישהי לראש. תגידו מה לנו ולכל הרכילות המשפחתית הזו. עמוס היה בכל זאת אדם בולט,
בולט ומפורסם בהרבה דברים. זו תהיה התחסדות שלא להתייחס לפרסומים הנוגעים לו וגם
קצת אטימות.
למרות הכל, עוז מתואר כאדם
גדול מהחיים. אבל כבשר ודם, בין שלל עיסוקיו הרבים, אין ספק שהיה לו זמן להעיף
סטירה, לתת אגרוף, לומר משהו מעליב ומשפיל. בשר ודם, אמרתי. אני רוצה להאמין באיש
הגדול מהחיים, דווקא בגלל שהוא חש רוב חייו פחות ערך, אדם שאמו נטשה אותו ללא סיבה
נראית לעין. שקוף. האם
אדם כזה היה יכול לתת לאחרים בכלל ולילדיו בפרט את תחושת חוסר הערך המצמיתה הזו?
אני בספק.
רק תחשבו עכשיו, שספרו המושחז של האח דניאל וספרה שופע טוב הלב של האם נילי מותירים את גליה חשופה בצריח. האם עדות האח והאם, בלי רוח הקודש, תותיר את האחות והבת כמקשה אחת? האם תתפרק כסלע סחוף רוח בטמפרטורות הקיצוניות של המדבר?
פניה, לטובתך, השאירי כתיבתך למה שאת טובה בו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה