חבלים הוא הרי סיפור האהבה והחושך של באר. סיפור ילדותו בירושלים, כשהדגש הוא ילדותו בצל אמו וריחוק מה מאביו. באר חש שזה מצריך תיקון והתיקון בא באופן מפתיע ביותר.
אחד מיליארדר בשם רפאל ליוורנו מציע לבאר הצעה שלא ניתן לסרב לה ואף לא כדאי: בוא אלי לאוסטריה, לטירה שלי שלוס מסמוסינה, היה אורח שלי לזמן מה ותרום חלקך כמדובב של חבורת זקנים. מיהם אותם זקנים? אלה הם אנשים מאוברוץ', עיירת הולדתו של אביו של באר. מטרת הדיבוב תהיה כתיבת ספר זיכרונות של עיירה שהיתה ואינה עוד.
הטירה מלאה בשכלולי ההווה, מוגנת משל היתה כוללת את סודות האטום של מדינה עויינת כלשהי. רק מוזמנים נכנסים אליה. באר בא בשעריה, נקסם ממה שעיניו רואות ומשמתחיל את מלאכת הדיבוב בחדר ישיבות משוכלל המקליט הכל, מתברר שאורחיו, כמניין וחצי, אינם מוצגים בשמם האמיתי. זה מטריד אותו ועוד כמה דברים המביאים אותו לרצון לברוח מהמקום, ובמקום זאת, הוא נוטע עצמו עוד יותר חזק פנימה, זאת משום שלאדם ניתנת לעיתים רחוקות הזדמנות לחוות מגע בלתי אמצעי עם העבר ולעשות השלמות נחוצות.
באר כל הזמן חולם על היום לכתוב המשך ל"חבלים" שלו, ספרו הנפלא, שמח לאסוף חומרים לספר הזה בטירה המשופצת והמשוכללת הזו ונדמה שהספר כבר כותב את עצמו ללא משים.
אבל זו רק העטיפה, המסגרת, אולי מלכודת הדבש.
מכל הזקנים הממלאים את החדר, כל אחד וסיפוריו ההזויים לעיתים, הבדויים, הלקוחים מסיפורים אחרים שקרא.ה, חווקין אחד צד את עינו של באר. לא רק צד, גם מבקש להיות אורחו בחדר נפרד ולשוחח עמו לפני כל פגישת עדות רשמית של כל המשתתפים. וכך, הם נפגשים כל פעם לפני פגישת העדות ומחליפים, מחליפים מה?
לא אוסיף מילה מחמת הקלקול. חודשיים חולפים, שעות רבות מבלה באר עם הזקנים הנרגנים ובמיוחד עם חווקין. מיהו חווקין הזה? כיצד הוא מביא את באר לידי השלמות הכרחיות ולכאורה כתיבת ספר שישלים עם הצד שתפס נפח גדול מדי מצד אמו ב"חבלים"?
הספר הולך על תפר המציאות וההזיה, מורקמי מציץ מדי פעם מאחורי הווילון, חיוך של שביעות רצון מרוח על פניו.
בסוף יש גם דמעות משום שבאמצע יש סיפוק גדול משום הסיפור יוצא הדופן הזה. עשו לעצמכם תיקון והשיגו את הספר הזה בהקדם בהנחה שאתם קראתם את חבלים, בהנחה שאתם חובבי סופרים היודעים לספר סיפור כהלכתו. באר הוא אחד כזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה