מה קורה כשמלעיטים ילדות יתומות הנמצאות בבית יתומים בסמי הרגעה? מקבלים אלופות עולם בשחמט.
עובדה.
אז כן, את הסדרה הנהדרת ראיתי ורמזו שגם הספר טוב והוא אכן טוב.
בת' הרמון נותרת ללא אם כשגם אב אינו בתמונה. היא בת 8 ומוכנסת לבית יתומים, שם מובטח לה טיפול הולם, כאילו יש בידה ברירה אחרת. באותו בית יתומים מחלקים מלבד מזון לגוף גם שני סוגי כדורים: כדור ויטמינים חום וכדור הרגעה ירוק, כדי למנוע עודף פעילות מצד השוהים במוסד, שמא ירצו להתאגד להסתדרות היתומים הלאומית. בת' מגלה את נעימות הירוקים ושומרת לעת הצורך.
בינתיים היא מכירה את הגבר במחסן, מר שייבל, אותו אחד המרבה לשבת מול לוח שחמט ומשחק עם עצמו. עד מהרה היא לומדת את הכללים ובגיל 9 מכבר אין מי שינצח אותה בסביבה. בגיל 17 היא כבר לאחר אימוץ, חיה עם אמה המאמצת בלבד, עוברת מתחרות לתחרות ברחבי ארה"ב וחשבון הבנק שלה תופח. האם הבינה שיש לה אווזה המטילה ביצי זהב ומשתפת פעולה בחדווה תוך שהיא עצמה דועכת ומותירה את בת' לעצמה.
אבל אז הספר מתחיל לדהור. בת' נשארת עם הדירה בה חיה, זמן מה מבלה אצל בני ווטס, הטוב בשחקני ארה"ב אותו גם ניצחה. אפילו את חברתה ג'ולין הכושית מבית היתומים היא שבה ופוגשת. ג'ולין דוהרת לעבר קריירה משל עצמה.
אז מגיע הטורניר בפריז, אותו לוקחת בת' בהליכה. הליכה לכן? למוסקבה, לשיא שלה כשהיא בת 19 ומנצחת במקום המאיים הזה, המגדל שחקני שחמט על סטרואידים. האם עכשיו ניתן לסכם ולומר שזה רומן פמיניסטי? ממש לא. זהו רומן של הדחויים, העלומים, הבלתי נראים. בבית היתומים מנעו ממנה לשחק, בהמשך ראו בה בעיקר צעירה ובעיקר בת בעולם בו שחמט משחקים גברים. היא ראתה רק כיצד מונעים מילדה לשחק, אבל בהמשך רק ראתה עצמה כבת' הרמון הבלתי מנוצחת, יהיה המחיר אשר יהיה.
האם זו קריאת עילית? ממש לא. מה כן? קריאה יעילה. וולטר טוויס בא, סיפר סיפור מעניין והמשיך הלאה לעבר האופק. די בסיפור הסנסציוני עצמו כדי למשוך את העגלה.
בהתלבטות האינסופית בין ספר/סרט/סדרה, הסדרה לקחה כאן בגדול. היא עשויה היטב, אלגנטית, בת' הרמון (אניה טיילור-ג'וי) משחקת משחק משכנע ונראית נהדר. כריכת הספר בארץ ובחו"ל עם תמונתה על הכריכה עושה שירות נפלא.
למי מיועד הספר? לחובבי שחמט זה ספר במשקל אטום. אטום, לא הפצצה. לחובבי קריאה פמיניסטית כבר אמרתי שזה לא הספר הנכון. אולי הכי טוב לשים אותו בין ספרים בהם מנצחת רוח האדם כנגד הסיכויים. בת' הרמון היא דמות מלאת השראה.
את הספר קראתי בעברית ואין ספק שהתרגום אמנם זורם, אבל הוא נעזר בדלות השפה העברית לעומת המקור האנגלי, שהוא כנראה עשיר ומספק יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה