שלושה סיפורים בספר, לא בהכרח קשורים, כלומר נפרדים לגמרי בנושאם, אבל נקשרים אחרת.
בראשון מור ורונן מטיילים בלה-פאס בדרום אמריקה. איכשהו הם נתקלים בעומרי המספר בגוף ראשון את הסיפור. מור חומקת בלילה מחדרה ונכנסת לחדרו של עומרי, הגרוש הטרי בהגדרתו. היא מספרת לו שהיא בירח דבש עם רונן, אתו היא בכלל עוד מהתיכון. זו היכרות ארוכה, אבל רק עכשיו מתגלים בקיעים בהתנהגותו הפרנואידית.
למחרת היום מתברר שברכיבה על אופניים, מור אחרי רונן, בדרך המוות, רכיבתו של רונן היתה מפחידה ובסופו של דבר מור יושבת שבעה בישראל, אליה מגיע עומרי. זה לא נגמר טוב מצד התנהגותה של מור ובכלל.
בסיפור השני אשר קארו, דוקטור קארו, רופא מבוגר בכיר המלווה תדיר במתמחים, מעביר ביקורת מעט עוקצנית על ליאת המתמחה היהירה. בהמשך הם דווקא מתקרבים, ממש חברים של פינת הקפה. שניהם חובבים מיץ אשכולית אדומה וכריך אבוקדו ופטה. בהמשך ליאת מבקרת בביתו של הרופא, אלמן טרי, מניחה ראשה לנוח על הספה, הוא שם עליה שמיכה כי קר וזה נגמר כמעט בהאשמה על הטרדה מינית וסילוק מבית החולים.
בסיפור השלישי חלי ועופר, זוג למתבגר וחיילת, הולכים לטייל בשבת בפרדס הסמוך ולפתע עופר נעלם רק כדי שתעבור שנה עד שחלי תבין איכשהו לא נעלם.
הסיפורים מרתקים, אין שומן מיותר, אשכול כותב מיומן ומקורי בשפתו. מה שמאחד את שלושת הסיפורים הוא יחסים בינאישיים, במיוחד בין גברים ונשים, במיוחד בין זוגות למיניהם. יותר מכך, עוברת בסיפורים מעין נימה דקה של ביקורת על נשים, בסיפור הראשון על התחמנות לכאורה של מור, בשני על הרגישות הקיצונית של ליאת המתמחה ובשלישי, על האמהות המתוחה של חלי. זה כל כך בולט, שזה מעורר איכשהו הזדהות.
בהחלט מומלץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה