הספר הזה הגיע לחנויות בראשית מרס 2021, בסוף אותו השבוע שטפו הסקירות עליו את כל עיתוני סופהשבוע. הלינץ' על המת היה בעיצומו ובמלוא הכוח שיש לעיתונות. גליה עוז, הבת של, החליטה לפתוח את הפה על האב המפורסם ולשאלה מדוע ללכלך על מי שכבר אינו מסוגל לענות, אין מקום.
ספר אחר שעבר לי בראש היה המצאת הבדידות של פול אוסטר. אוסטר בא בחשבון עם אביו, גם אב שכבר לא יכול לסנגר על עצמו. אלא שבספר ההוא הבן המפורסם משתמש בכוח המילים ופה הבת הפחות מפורסמת משתמשת במילים כנגד אב שתהילתו רבה.
כשקוראים ספר כזה דברים רבים רצים בראש, וקשה לעשות סדר. בעמ' 81 גליה עוז מביאה מדבריה של מארי היריגוין (ממנה הביאה דברים רבים) ושם נאמר שאנשים כמו עוז מתיימרים למוסריות כמעט על-אנושית. ואכן, במשך שנים נתפס עוז כדובר השמאל, האיש המכה בעמו שלו, השולט בעם אחר ומתעמר בו. על זה אפשר לומר, וכך עולה מהספר, שישראל יכולה ללמוד דבר או שניים בהתעמרות, כפי שעוז התעמר בבתו.
גליה אינה מביאה ממש דוגמאות ספציפיות "מדממות". היא מציגה את אביה כאדם לא נעים, לא אוהב, מדבר מגבוה ומניף ידו במקום בו יכול היה להשתמש במילים או בכלל לשתוק. כאב, ידעתי תמיד שלהרים יד או לעלוב בילד, זה לגדל בסופו של דבר סמרטוט. מי שרוצה לגדל סמרטוט שילך ויקנה וילדה. אפשר גם סנו.
נכון, ראוי להפריד, וכך גם אמרה עוז, בין האמן האדם לאמנותו. על מדפי ביתה מצויים ספריו של אביה. מנגד, אדם כמו עוז, סופר כמו איש פוליטי, ההפרדה מעט קשה יותר. אז מה עכשיו, קובעים שספרים כמו סיפור על אהבה וחושך או קופסה שחורה המופתיים כבר אינם כאלה?
כתב האשמה חריף, רהוט וחד-משמעי. לעמוס כבר לא יהיה העוז לעמוד מול חבר שופטים ולהשיב לשאלות כבדות משקל. נותר רק להבין מדוע האם, נילי, מוכה בפני עצמה, שיתפה פעולה בפסיביות שלה מול הבת. מעניין גם מדוע נזקקה לצאת להגנת עמוס בעלה ולשם כך נזקקה לעזרתה של הבת הבכורה פרופ' פניה עוז זלצברגר. והיכן האח הצעיר? נדמה שיש מקום לספרי האשמה נוספים. מישהו פה בטח מתפתל ללא מנוח בסופהשבוע הזה.
פעם אחר פעם הואשמה גליה בהיותה ילדה קשה ומרירה. אם לא די שחברה קיבוצית קשה לילדים כאלה, הגדלים בבית הילדים, בא אב קשה ומפורסם ומערים קשיים נוספים. גם לילדים מרים וקשים מגיעים חיי ילדות מאושרים. לא תמיד הורים הרואים את מצוקות הרחוקים, ערים למצוקות הקרובים. אבל את זה כבר אמרתי.
ואיך מסכמים? מספרים שהקופות הרושמות לא חדלות מצלצולן הדמיוני, שגם מי שלא קונה את הספר, מסתקרן לגביו, שהתזמון של כל העיתונים אין חד פעמי ממני בסיקור הסימולטני. הרי מאשימים את התקשורת בשמאלנות. האלה הברוטוסים הבאים ראשונים להעלות על המוקד את הכי מזוהה עמם?
תופעה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה