במקרה של הספר שלפנינו, הסיפור סביב הסופר עצמו מעניין יותר
מהספר. בושוויץ עזב/ברח עם אמו את גרמניה לאחר החלת חוקי נירנברג, שהרעו במידה
ניכרת את מצבם של יהודי גרמניה. מאחר ועזב את גרמניה ב-1935, בושוויץ לא יכול היה
לכתוב על המתרחש בנובמבר 1938, ליל הבדולח, הידוע לשמצה מכלי ראשון.
הסיפור מספר על אחד אוטו זילברמן, איש עסקים יהודי, שהפחד
מפני המתרחש באותו נובמבר נורא, גורם לו לרצות לברוח אל מחוץ לגרמניה. הוא מקווה
להסתמך על בנו השוכן בפריז, שישיג לו ארת כניסה לצרפת, אלא שלא משם מגיעה הישועה.
בקר הגרמני, שותפו לעסקים, נותן לו כארבעים אלף מרקים גרמניים כפירוק שותפות, סכום
שדי בו להתחיל חיים חדשים במקום אחר באירופה, נניח בלגיה, צרפת או הולנד. לאף אחת
מהמדינות האלה אוטו זילברמן לא מצליח להכנס בניסיונותיו המרובים. זילברמן מרבה
בנסיעות ברכבת בתקווה שבגבול מסוים השמירה תהיה קפדנית פחות וכך במשך ימים מספר
הוא חוצה את גרמניה לאורכה ולרוחבה.
הספר בנוי כולו ממונולוגים ודיאלוגים, לא מפתח מחשבות של
ממש, תיאורי מקום ומראות נוף, תחושות למיניהן והאימה המתלווית להן. ככזה, הוא
משעמם לגמרי, כתוב רע ולבטח נופל מהסיפור של כותבו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה