האריס הלביש פרשה קטנה על פרשה גדולה. הזמן הוא סוף ספטמבר 1938, כשהדיבור החוזר של היטלר על מרחב מחייה (לבנסראום) עבור העם הגרמני תופס כיוון אל עבר חבל הסודטים המצוי בצ'כוסלובקיה ומכיל שלושה מיליוני גרמנים המבקשים הגדרה עצמית. היטלר איים לספח את החבל הזה בכח. צ'מברליין, כראש ממשלת בריטניה, הציע לקיים ועידה במינכן, בה ישתתפו גם מוסוליני האיטלקי ודלדיה הצרפתי. המטרה היתה למצוא פתרון לא מלחמתי. לא רק לא מלחמתי עבור החבל, אם כי פתרון שלום ארוך טווח לאירופה.
בד בבד קמה לה תנועת התנגדות להיטלר מתוך המקורבים אליו. אחד המתנגדים היה פאול הרטמן, שלמד יחד עם יו ליגט הבריטי באוקספורד. שניהם צעירים לקראת שנות השלושים שלהם. ליגט משמש כדיפלומט בשירות הדיפלומטי וכמתורגמן מגרמנית לאנגלית. הוא הצטרף לנסיעה לוועידה. המטרה היתה להעביר מסמך סודי לצ'מברליין, מסמך שנפל לידי חברו הרטמן. המסמך מ-1937 יגרום לצ'מברליין להבין שפניו של היטלר למלחמה. אם יסכים שפני היטלר למלחמה, לא יחתום על שום הסכם הבנות, הסכם שיעביר את הסודטים להיטלר הרעב. מצד שני, כל מטרת ועידת מינכן היתה למנוע מלחמה. האריס שתל לנו כאן קנוניה שלא תופסת מים.
מאחר והאריס הבין שאין בידו דבר, גם אקדח שהופיע במערכה השלישית לא עשה דבר גם במערכה האחרונה. בשל הבנה זו, תיאורי המקומות, העצים, הריהוט, הפרצופים היו אינסופיים, אחרת במה ימולאו דפים שאין למלא אותם בדבר?
אם הקורא למד דבר או שניים מפרק מסוים זה בהיסטוריה, ניחא. אחרת אין לספר הזה כל הצדקה. בטח לא ספרותית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה