החצר הפנימית/דני בר - המלצה רפה

ספר טוב ניכר בכך שהסופר (או הסופרת) שולט בשפה באופן כזה שאינו מעליב את הקורא וגם ביכולת לספר סיפור. אם מדובר בסיפור הקשור למציאות כלשהי, בהווה או בעבר, צריך גם תחקיר הולם, אפילו אם מדובר בסיפור חצי בדיוני.

דני בר, מחבר הספר שלפנינו, התחנך בכפר ואף ניהל את כפר הנוער בן שמן שנים אחדות. הוא מכיר את המקום מכלי ראשון. בר גם יודע לכתוב מצוין, אבל כנראה שההיכרות מכלי ראשון גרמה לו לדלג על כמה הבהרות ולוותר על מספר הרחבות בסיפור, שהיו מחזקות אותו ומעניקות לו בשר. הסיפור אז היה מעניין יותר ומלמד יותר. ממילא, מי שבכלל בוחר לקרוא ספר על מציאות שהיתה, רוצה קצת ללמוד ממנה, אולי אף יותר מקצת.

החולשה של הספר נובעת מכך שהסופר רואה את רוחב היריעה, חושב שהקורא רואה אותה יריעה לרוחבה וקימוץ המידע התומך גורם לרשלנות מסויימת בקו הסיפורי. כך יוצא הקורא וחצי תאוותו בידו. מדובר הרי בצומת גורלית בהתפתחות הישוב בארץ: השנה היא 1939, המלחמה בבריטים בסיוע המחתרות במלוא עוזה, לפחות זו המודיעינית, הבריטים מקמצים ברישיונות עליה, באירופה מתחיל להשתולל הסער של מלחמת העולם השניה וכפר הנוער בן שמן נמצא בעין הסערה, שזה לפעמים המקום השקט ביותר ומסבב כל הרעש, ולפעמים ההתפרצות פתאומית וכואבת. לפעמים נדמה, כי זהו אך עניין אישי של אינספקטור מורטון מהבולשת להתנקם בד"ר להמן מנהל הכפר, להביא חרפה למקום ולגלות כי לא מעשה חינוכי נאצל נעשה שם, כי אם פגיעה בבריטים, שאך רוצים לשמור על הסדר.

בירושלים יושב חאג' אמין אל-חוסייני, העושה ככל יכולתו לפגוע ביהודים, כשדווקא בבן שמן ובסביבה הערבית היחסים לרוב טובים בהווה (של הספרׂׂ) ובעבר גם. אבל פתאום יש בוגד. פתאום הבריטים יודעים מה קורה במקום בו צריך להיות מעשה חינוכי ותמיכה בילדים מבתים הרוסים. במקום חינוך ותמיכה, יש סליקים וסליקים זה הרי מעשה בל יעשה במקומות כאלה. תלוי את מי שואלים.

רק סופו של הספר ובאחרית הדבר הקורא מקבל מעט הבהרות, אבל המאוחר הזה פוגע עוד יותר בספר, שאחרת יכול היה להיות מצוין. בן שמן היה במפתיע מקום גורלי מאוד, שהצרות סביבו לא פסקו עד ליולי 1948, אז שוחרר.

התחושה המרגיזה לאורך הסיפור היא ש... אין סיפור. המתח לא היה בו די, הדמויות לא מספיק מפותחות ולא די "גורליות". ניתן היה לפתח את דמויותיו של הספר, אף שאין בהכרח שהן קיימות, של "מוטקה" ו"נינה". אלא שנדמה שוב שדני בר מניח שראינו מספיק סרטים בנושא ונשלים בעצמנו.

כאן המקום לחזור ולציין את הכתיבה המשובחת, שבאופן מרגיז לא מחפה על דלות החומר. יד עורך מחמירה היתה מתקנת את המעוות ומביאה לקדמת הבמה את אחת הפרשיות הגורליות בדרך להקמת המדינה. אחרי ככלות הכל, חיפוש הנשק בכפר היה רק עניין אנקדוטלי. מסביב רחשו אינטרסים רבי עצמה בין כולם לכולם: בין הבריטים לערבים וליהודים, בין היהודים לערבים ואף בין הערבים לערבים.

זה/סטיבן קינג - המלצה

זה הוא אימה. האם הוא מאיים? לא משהו. מה כן? הוא בעיקר מסקרן וזה מה שמושך לקריאה ספר של 991 עמודים (בעברית, באנגלית אפילו יותר).

קינג התפרסם כסופר של ספרי אימה. בצדק. כשקראתי לראשונה בנערותי את הניצוץ, לא הורדתי את הרגליים מהמיטה שמא משהו יצוץ מלמטה ויאחז בהן. הפעם עשיתי כל מיני תנועות עם הספר משום שמשקל כזה של נייר מאיים על שלמות המפרקים. לנפש שלום.

מי שראה את הסרט אני והחבר'ה, על אותם ארבעה ילדים היוצאים לחפש גופה, יבחין בסממנים דומים בספר הזה. גם כאן חבורת ילדים, אלא שהם שבעה. שבעה ילדים בני אחת עשרה, שגילם המוקדם או גילי המאוחר, יוצר דיסוננס חריף בין התנהגותם לגילם. לו היו בני שלוש עשרה, ניחא. טוב, שם מדובר בגופה ופה? פה מדובר בעיירה, העיירה דרי המופיעה גם בספרים אחרים של קינג. עוד סממן.

עיירה?

בעיירה זו קורים אסונות מאסונות שונים כל 27 שנים בערך. ילדים נעלמים, רציחות משונות לא באות על פתרונן ואפילו לא נחקרות לעומק. זו מין מכת טבע ומקבלים את זה בשברון לב ועוברים הלאה. 1958 היא השנה בה גל הרציחות מתחיל שוב ושבעת הילדים נתקלים בדמותו המבעיתה של הליצן עם הבלונים. היא מבעיתה כשהוא חוטף גופות, אבל ילדים אוהבים ליצנים ובתחילה תחפושת זו מושכת אותם אל מותם. כך מת ג'ורג'י דנברו בן השבע, כשיצא ביום גשום וקר להושיט סירת נייר שבנה לו אחיו ביל, ששכב חולה בביתו. אותו ביל שינהיג את חבורת הילדים, שלראשונה תצא ותפחיד את הליצן המבעית, תחליט לאחר שבועת דם (עוד סממן) לשוב ולהיפגש מיד כשיחזור גל וזה יחזור לסורו. 1985 היא השנה שגל כזה חוזר, השבעה עוזבים הכל לאחר שיחת טלפון בהולה ממייק הנלון, אחד מהשבעה שנותר בדרי, שבים להיפגש ומנסים להתמודד עם זה ולחסל אותו סופית.

כאן מתחיל הספר להכיל טקסט בלתי נגמר, הנע קדימה ואחורה בין 1958 לבין 1985, נותן הסברים מהעבר וממלא חורים בעלילה. צריך אחד כמו קינג, היודע לחיות את הטקסט, כדי למלא באמינות כל כך הרבה דפים. הוא עושה זאת ונדמה שדף אחד לא ניתן להוריד.

השביעיה מעלה הילוך, למעשה שישיה. כוחותיהם משותפים חייבים להצליח למגר את זה, המתעלל בעיירה דרי מאות שנים. איך נעשה כוחם משותף? האם די בו? האם זה הוא הליצן בלבד בו הם צריכים להלחם? האם במלחמה בליצן לא תגבה קורבנות נוספים? האם יש דרך נסיגה ממלחמה זו?

חייבים לציין לרעה את רמת התרגום וההגהה. אופייני למודן מהעבר להיות כאלה. אבל לחובבי קינג זהו אחד מעמודי התווך.