היו זמנים שישבנו בערבי שישי וצפינו, יש כאלה שעוד עושים את
זה, בסרט ערבי. צחקנו ובכינו ובעיקר לא הפסדנו. באותה תקופה פרחו סרטי הנונסנס
הצרפתיים, אף הם מהסרטים המצחיקים בכוח ולעיתים רחוקות במוח.
זזי במטרו הוא סרט של לואי מאל, לא במאי קלאסי של סרטי
נונסנט. בסרט הופיע פיליפ נוארה כדודה גבריאל הדראג קווין של זזי, אותה נערה בת 12
המגיעה לפריז מהכפר. ההגעה מהכפר גורמת לגבריאל לפרץ של תחושה כאילו הוא מדריך
תיירים והוא רוצה להראות לזזי הקטנה את הפנתיאון ואולי זה האנווליד.
זזי מגיעה לעיר הגדולה וכל מה שהיא רוצה לראות זה המטרו.
אבל שוד ושבר, שוב פרצו מפעילי המטרו בשביתה וכל התחנות נעולות על מנעול ובריח,
אין נכנס וממילא אין יוצא.
אבל ריימון קאנו לא רצה ספר על קרתנות מול אנשי עיר
מתוחכמים ומתקדמים. לא. הוא רצה ספר על שפה עם קיצורים בסגנון אמאש'ך וז'תומרת
וחוצמזה. מרוב שרצה הספר רוב רובו טקסט מתיש, העובר בקושי את מחסום השפה. לספר לא
חן ולא עניין (כך גם ספרו האחר בעברית של קאנו, היום השביעי של החיים), הוא מעיק
ונטול חן. לא כך הייתי רוצה לכיר את פריז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה