ביישנות וכבוד/דאג סולסטד - המלצה

האם תמו חייו המקצועיים, וכנראה יותר מכך, של אליאס רוקלה משסירבה מטרייתו להפתח? כנראה שכן.

אליאס רוקלה בן 53 ואשתו בת 47. אנו פוגשים אותו באחד השיעורים בתיכון בו לימד כמורה בכיר לנורווגית. בשיעור זה לימד את המחזה אווזי הבר של איבסן. מזמן הוא חדל לעניין את תלמידיו, ואלה מנימוס או מאדישות לא אומרים דבר, רק משתטחים על השולחן בכיתה לנסות להמשיך לנמנם. משצלצל הפעמון, הם קמו כלבנים בקיר וצעדו החוצה כאילו המורה אינו בכיתה עוד והערותיו לא נוגעות להם.

אליאס יצא מהכיתה, עתותיו בידיו ותסכול עמוק בלבו. הוא צעד לעבר העיר, מטרייתו בוגדת בו לנוכח זרזיפי הגשם והוא משתולל, זורק את המטריה בזעם וקופץ עליה לרסקה. כל בית הספר רואה את המעשה המביש.

עשרים וכמה שנים קודם לכן אליאס הגמלוני משהו מתחבר עם יוהן הסטודנט המבריק לפילוסופיה, שמצדו מתחבר לאווה, שיופיה הבלתי סביר גורם להם להתחתן וליוהן ואווה נולדת בת. אליאס ישן מדי פעם אצלם סתם כך, נטול משפחה משל עצמו, נטול שאיפות. ליוהן מוצע לעבור לגרמניה ולהמשיך כפרופסור, אבל הוא בוחר לעזוב הכל, לעבור לבדו לניו-יורק, לעבור ממרקסיזם לקפיטליזם ולהותיר את אווה המסנוורת ובתו יוליה להשגחתו של אליאס רוקלה.

גירושין מצד אחד ונישואין מצב שני הביאו את אליאס לזכייה במשפחה מן המוכן. לכאורה משהו שלא ציפה לו. אבל קצת יותר משני עשורים יוליה הבת כבר עזבה, אווה האישה איבדה מזוהרה ומבקשת ללמוד עבודה סוציאלית כשלמעשה אין להם יותר פרנסה.

בספר דחוס של כ-135 עמודים חסרי נשימה, סולסטד מציג לפנינו חיים מוחמצים לגמרי. היחיד שמצא תכלית לחייו הוא יוהן קורנליוסן, המחליף דעה כזיקית, ממרקסיזם לקפיטליזם, זורק הכל מאחוריו באוסלו המנומנמת ועובר לניו-יורק הזוהרת, מותיר את אשתו היפה עד-בלי-די לחברו, כששניהם ממשייכים חיים חסרי תכלית.

מה יש לומר על זה? כלום. כנראה מעטים יודעים לטרוף את החיים רק כדי לאפשר לחיים להמשיך באפרורייתם.

 

תתיכת סיפור/דלית אורבך - המלצה רפה

דלית אורבך יודעת לכתוב בעברית עשירה, מהירה ואינטליגנטית. האם זה מספיק? אם כבר שאלתי, כנראה שהתשובה היא לא.

גם זה ספר מעין גימיק, מעין תעלומה, וזה נגמר, כשזה רע, מהר וסתמי.

שני קווים מקבילי בסיפור: אברי האדריכל השנוא, המתנשא, המוכשר, העשיר והבוגדני. לעומתו, מיגואל, הספר שעלה מאשפתות, המוכשר, החומד אשת מאפיונר. מה הקשר בין שניהם? אברי מישראל ומיגואל מבוגוטה בירת קולומביה שבאמריקה הדרומית.

כשאנו פוגשים את אברי הוא בירושלים, בפגישה שנדחתה, ובחזרה לתל אביב בב. מ. וו. המפוארת שלו, הוא מתנגש בגדר ההפרדה ומעביר זמן מה בגבס מכף רגל ועד ראש, רק לקום מזה ללא זיכרון וללמוד מחדש מיהי אשתו, מי מזכירתו, מי שותפו, מי אמו ולמה אביו גיבור החווה הסינית התאבד. גם את אחיו למד להכיר, אם כי לא חזר לעבודתו, לא לאשתו והפך לצייר חולדות.

מיגואל היה פוגש את אשת המאפיונר סרינה פעם בשבוע במלון, בחדר 234. המספר הזה חוזר על עצמו במקרים שונים שוב ושוב. כשמיגואל למד כמה סרינה  סובלת מבעלה, הוא החל לתכנן חבלה בבלמים של הרכב שלו, חבלה שתהרוג את הבעל.

הביטוח של אברי אמנם שילם והרבה על הרכב הפגוע של אברי, על התאונה, אשפוז וכל הנלווה. אבל בביטוח לא היו משוכנעים שמדובר בתאונה, אלא חבלה מכוונת.

וכך נעים שני הצירים, לכאורה במקביל עד המפץ הגדול. היהיה מפץ גדול? היכן יקרה?

אם כבר ספר נפלא של אורבך, הרי הוא בדידותו של קורא המחשבות.

 

 

בלי פרחים ובלי כתרים/אודט אלינה - המלצה רפה

אודט אלינה, פעילה קומוניסטית שנולדה בצרפת ב-1910, היתה גם פעילה ברזיסטאנס הצרפתית ונתפסה בעקבות הלשנה. מהר מאוד מצאה עצמה בבירקנאו ומשם סיפור ההתרשמויות שלה במתרחש במחנה, בחברויות וכמו גם ביריבויות התמוהות.

את הספרון הקטן הזה מלווים רישומים של אלינה, המתארים את מה שסיפרה במקום הנורא הזה.

ב-20/4/1944 היא נתפסה והגיעה כעבור ימים לבירקנאו, שם שוחררה ע"י הצבא האדום ב-27/1/1945. אמנם תקופה קצרה יחסית שהחלה באביב והסתיימה בחורף הנורא שם, מסוג המקומות שגם ימים אחדים מראים את שיא הזוועות האנושיות.

הספרון הזה לא מותיר רושם מיוחד השונה מעדויות אחרות, אבל מה שכתוב בצירוף הרישומים די בו ללפות את הלב.

 

הקריירה של ניקודם דיזמה/טדיאוש דולנגה-מוסטוביץ' - המלצה

איזו אגדה מודרנית חביבה.

סיפור עלייתו, עלייתו ועלייתו של ניקודם דיזמה, רקדן, נגן מנדולינה במסבאות בווארשה, שערב מישכון חליפת הפראק שלו כמוצא אחרון לתשלום החדר בוא הוא גר, כוכב המזל מאיר לו דרכו.

עוד הוא הולך ברחוב והנה חולפת חשמלית ונער המחלק מכתבים מפילו תיקו ומכתביו מתפזרים. הוא ממהר לאוספם, אבל אחד עף החוצה. דיזמה ממהר לרוץ אחר החשמלית ולהשיב את המכתב ונכשל. המכתב הוא הזמנה לנשף, הזמנה בלי שם. הוא שומר את ההזמנה, בערב המסיבה/קוקטייל הוא לובש את הפראק, מצחצח נעליים ומתייצב למה שנראה לו הסעודה הדשנה האחרונה בה יזכה.

בעודו מסתובב בין המוזמנים, שאת איש מהם אינו מכיר והם לא מכירים אותו, והנה צלחתו עמוסה בסלט, אבל מרפקו של אחד מטיחה את צלחתו ומעיפה את הצלחת ומה שעליה. דיזמה זועם על הסלט המבוזבז וכאן מתחילה עלייתו. מיד מדובר על בעל המרפק גס הרוח, איש חברה ידוע ושנוא, ועל פלוני אחד שהעמידו במקומו תוך ציון הסלט המבוזבז.

העניין מתפרסם. לא אלאה אתכם בפרטים רבים ומיד מוצא עצמו דיזמה מנהל אחוזה של אחד קוניצקי, לימים מתברר כנוכל לא קטן בעצמו, אבל עשיר. רעיון מסוים המסתובב בין דיזמה לקוניצקי גורם לדיזמה להפוך מנושא הרעיון ליושב ראש בנק התבואה  שאותו המציא. מכאן הצלחה גדולה, ממון ומכרים רבים.

כאן עולה השאלה האם אדם הנקלע לצירוף מקרים יוצא דופן ויודע לנצל אותו, הוא אדם משכמו ומעלה באמת. ואם לא היה צירוף מקרים? ואם היה, ולא נוצל הצירוף  הזה? היה ונוצל, ועתה רק נותר לדבר על המלך הוא עירום. דיזמה ממשיך לנצל את גדולתו וכוחו רק עולה, עד כי פרסומו אף מביא לכך שסחרור כלכלי בכלכלת פולין גורם לכך שיזמינוהו להרכיב את הממשלה הבאה אף לאחר שפרש מבנק התבואה.

האם זה ייפסק?

הספר כתוב היטב ולא ברור האם הסובבים טיפשים כל כך למרות שפע תאריהם, שאין הם מבחינים שדיזמה אינו דובר שפות, אינו בקיא בהלכות עולם, לא מבין רמזים ולמעשה כלום.

 

 

בשפריר חביון/חיים סבתו - המלצה רפה

זה הרביעי שאני קורא של סבתו. את כעפעפי שחר הראשון ממנו קראתי ואהבתי כל כך בשל עידון הכתיבה המיוחדת שהמשכתי לנוספים. הנוכחי איכזב אותי במידת מה.

אם בכל ספריו האחרים כל אחד מהם סבב סביב סיפור מרכזי, הנוכחי סובב סביב אוסף סיפורי עליה לישראל מנקודת מבטם של שלושה. סבתו עצמו עלה ממצרים כילד והוא מספר גם על עליה של מישהי נוספת מטריפולי, שעבר דרך איטליה. סיפורם של אלה שהגיעו מחלב פלאי ממש.

ההתחלה של כל הסיפורים בבית מזמיל בירושלים, שם מתקבצים העולים הילדים ממדינות שונות. יש כאלה שעלו עם משפחתם וכאלה שלא זכו ומשפחתם חלקית או חסרה. שוב ושוב הם נתקלים באחות קריסטינה היעילה, החובשת את פצעיהם ואין הם יודעים מדוע היא מצטלבת כל כך הרבה ומזילה דמעה מפעם לפעם. יש החושבים שמאחוריה סוד אפל ויש הסבורים שזו שמועה.

הסיפורים, כמו שציינתי, מתחברים ונפרמים, אלה מטריפולי, מחלב, מירושלים, ממזמיל ומלחימה יחד אלה ואחרים בנפח שברמת הגולן, עד שהם נפגשים שוב בחתונה של אחד מהם וסבתו מוזמן. אז נפתחת שיחה סביב ספרו תיאום כוונות ודברים מובהרים או נותרים לוטים בערפל.

אז כן, הסיפורים לעיתים נוגעים ללב, לעיתים מופלאים כמו הבריחה מחלב והבאת ההורים של הבורחים במזימה רפואית שלא תיאמן.

בסיכומו של דבר, האוהבים של סבתו ישמחו לקרוא גם את זה, לאחרים אזהרה שזה לא הראשון להתחיל ממנו.