יום שבת, 26 באוגוסט 2023

נערה עם קעקוע דרקון/סטיג לרסון - המלצה


 

ספר שנקרא ע"י המונים וסוקר בהתאם. הנה נקודת המבט שלי לספר בן 512 עמודים שנקרא מהר. סיפור המסגרת מובא לפניכם משום שבלעדיו הבלבול גדול ולאחר מכן תבינו כמה הסיפור יחסית פשוט, אפילו פשטני. הספר הוא ספר מתח ולבטח לא אגלה לכם הכל.

מיכאל בלומקוויסט הוא אחד משני בעלי העיתון מילניום, עיתון המרבה בתחקירים. בשל תחקיר אחד על אימפריית ונרסטרום, תחקיר לא מוצלח במיוחד, בלומקוויסט נתבע על הוצאת דיבה, נאלץ לשלם 300,000 קרונות ולהכנס לכלא לשלושה חודשים. אאוץ'.

בינתיים פונה אליו עורך דינו של אחד הנריק ונגר, הבעלים (אחד מהם) של אימפריית ונגר ובפיו הצעה מפתה ומוזרה: בלומקוויסט יגיע לצפון שבדיה, יקבל תשלום שמן, מגורים וכל הוצאה אחרת תשולם אף היא. עליו רק לכתוב את הביוגרפיה של הנריק ונגר ועל הדרך לגלות מה קרה עם האחיינית הריאט, שנעלמה ב-1966. ביום בו נעלמה התרחשה מהומה סמוך לביתה באי, שהגשר אליו נחסם בתאונה. בסוף הדרך גם יקבל מיכאל מידע על ונרסטרום, יוכל לשוב ולכתוב עליו ולצאת איכשהו מתביעת הדיבה המקורית, להציל את העיתון שלו מילניום וממילא את כבודו המקצועי.

ומה עם הנערה עם קעקוע הדרקון? או, טוב ששאלתם. ליסבת סלאנדר היא נערה(?) כבת 24, אחת שהיו רואים בה פריקית, אאוטסיידרית וכך הלאה. ומה היא באמת? בדיוק כזו, אבל גם האקרית ששום מחשב לא עומד בפניה והיא גם תחקירנית בחסד, שעורך דינו של המיליארדר הנריק ונגר שואל אותה לזמן בלתי מוגבל כתחקירנית שתסייע לבלומקוויסט מהמעסיק שלה, אחד בעל חברת אבטחה.

משפחת ונגר ידועה כמשפחה מסוכסכת ומרושעת. חוץ משניים, שרשעותם מובלטת, לא ברור במה האחרים, לעשרותיהם, אשמים וזו חולשה בולטת בספר. אבל זה פרט עסיסי, לפחות אחד מהשניים ייגע אישית חונקת, תרתי משמע, במיכאל. ומכאן לקיצור סיפור ארוך ומפותל, ליסבת תיכנס לתמונה, אהדתה לרשויות תתגלה כאפסית, רצונה לסייע למיכאל בלומקוויסט אינסופי וכולם יצאו מזה... תקראו לבד. מיכאל הניח את האגו בצד כשליסבת חדרה אפילו לחשבונו הפרטי שלו ושמח כשסייעה לו לפענח את כל נבכי אימפריית ונרסטרום.

והריאט, שהנריק ונגר בן ה-82 עדיין עם הדיבוק לדעת מה עלה בגורלה? כמאה עמודים לקראת הסוף מתגלים אחד אחר השני כל הסודות, כל הנפתולים והכל בא על מקומו בשלום.

אז כן, בספר מתח לא צריך לצפות לאמינות מתקבלת על הדעת ואכן אין כזו במיוחד. נערה על קעקוע דרקון היא גימיק כמו כזו עם פלולה על הטוסיק. יש המהללים את הכתיבה הצפונית של דנמרק-שבדיה-נורווגיה. למה אתם בדיוק מצפים ממדינות חשוכות וקפואות שכאלה, לסחוג, קארי וחריימה חורך חיך?

לסרט לקחו לפחות שני תותחים כבדים, רובין רייט הנפלאה ואחד דניאל קרייג, 007 בשבילכם. ועוד לידיעתכם, הספר הזה הוא הראשון מטרילוגיה, הממשיכה לעניינים יותר אפלים, יותר בינלאומיים וגורליים. ככה שמעתי וזה רק לכאורה מעצים את הראשון, שאינו מסוגה עילית כלשהי, אבל קריא מאוד, כתוב בפרקים קצרים ונעכלים היטב, קצבי וכרגיל נטול כל רגש, ככל ספר מתח ראוי לשמו. זה לא ספר טיסה, אחד המטיסים מהיד בשאט נפש, משום היותו כבד ובשעת מעופו מישהו עלול להפגע אנושות. לידיעתכם.

יום רביעי, 16 באוגוסט 2023

אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו/יניב איצקוביץ' - המלצה חמה


 

הספר הזה הוא השני שאני קורא אחרי תיקון אחר חצות של איצקוביץ'. את תיקון הגדרתי כאופוס מגנום של איצקוביץ' והציון לא השתנה.

כעיקרון, גם בספרים, כמו בחיים, אני מעדיף עם התחלה, אמצע וסוף, בסדר הזה. אז מה עושים עם ספר שלא מקיים אף כלל? קוראים, רואים אם יש תקווה וממשיכים. הגעתי לעמוד 399, האחרון, והחלטתי על ציון מיטבי, לא אופוס מגנום.

הכתיבה של איצקוביץ' דוהרת. אין רגע דל באין עלילה, אין סדר ואפילו לא כל הדמויות זוכות לעדנה עד הסוף. האם זה מפריע? קצת. האם זה מונע המשך קריאה? נו, באמת.

אז ככה: במחלקה ללימודי רפואה בטכניון, בחדר האנטומיה בו מנתחים גופות, מתגלה גופה מיותרת, כשלבוהן אין פתק זיהוי. מי זה? זה לא זה, אלה שניים יותר ואחד פחות כדי להשלים עשרים וארבעה מנותחים. במהלך הניתוחים, למעשה דיסקציות, אחד עידן לוריא, מוכשר בחיתוך ולבוש בהידור לא אופייני לישראלי המוזנח, מפליא בגילוי הלב, לא לבו, לבו של המנותח. עידן לוריא מפליא בהיסטוריה אישית חמקמקה, חמקמקה מספיק לא להתפתח דיו להעלם עוד לפני שמיצה עצמו.

לספר ארבעה חלקים ובכל חלק לא תדעו תאריך, לא מאין באו הדמויות ולאן הן הולכות. אם עד עכשיו זה נשמע חסר כיוון ואי והמלצה, אתם כמובן מבולבלים עד טועים.

דמויות רבות בספר אינן חונות בחניון המוגדר עבורן לפי מספר הדירה אליו האוטו משויך. רובן באות מבית אחד, לא תמיד טוב, ופניהן למקום אחר, עדיף לרוב. ככה זה עם נוח קני, שמפקיד בנק שנוח לו היכן שהתחיל, עלה ופרח בדרך של נקמה, שהוגשה קרה. אחר כך, כאמור, עידן לוריא, שבדרכו מחוץ לביתו עבר דרך המשורר הלא יהודי טוביאס בוואדי ניסנאס בחיפה. לא היה לו רע שם, אבל בטכניון קיוו שיהפוך לחוקר ולא מנתח. הא?

בהמשך, יותם, הבן הצעיר של המיליונר קני, שנוח לו בעושרו, לאב, לא לבן, גם הוא עובר בביתו של טוביאס המשורר כשהוא בכלל אמור להיות על  האוורסט, תוך כדי שהוא שולח לאביו טיול מצולם על האוורסט עליו הוא אמור כביכול להיות מבתי קפה אינטרנט כאלה ואחרים. מקורי מאוד.

לא מצאתם ידיים ורגליים? מה אתם, חובבי גופות? תניחו לזה. איצקוביץ', בדומה מאוד לשי אספריל, כותב על כאן ועכשיו, הסיפור קצת משני, המדינה אינה גורלית, הסיפור לא נצמד לשום דבר, דברים מופלאים ומשונים קוראים, ואתם הקוראים, נו אתם, נצמדים אל הכתוב כאילו חייכם התרבותיים תלויים בדבר ויפה שאתם עושים כך.

התלבטתי בקשר להמלצה המירבית שהענקתי בסוף. די מהר הבנתי שזה לא סיפור של התחלה-אמצע-סוף-דמויות-משויפות להלל. כשאין כללים, הכל מפתיע, מקורי, וכשהמספר טוב, הכל מרתק, מעניק הצצה לעוד משהו עליו לא נתנו דעתנו, וזה לא מעט. פה זה לרוב מקורי והנה עוד יצירה יפה לארסנל.

יום שבת, 29 ביולי 2023

האופרמנים/ליון פויכטוונגר - המלצה רפה

 


הספר, שנכתב ב-1933, כבר פורסם פה ושם בעבר, חזר והתפרסם בהוצאת פן/ידיעות אחרונות שוב ב-2023. האם ערך כזה טמון בספר, המצדיק את הוצאתו לאור שוב? כל ספר שעניינו עליית הנאצים לשלטון רצוי שיראה אור בשלב כזה או אחר, לא כולל ספרים הרוכבים על גל מלחמת העולם השניה-שואת היהודים כדוגמת "המתיקות שבשכחה" מאת קריסטין הרמל, שזכה להקרא על-ידי קשקושואה.

הספר שלפנינו, האופרמנים, אינו ספר מופת כפי שנכתב בכריכה הקדמית שלו. פויכטוונגר אינו ידוע בכתיבה החדה שלו, אינו מוציא תחת ידיו סיפור מעניין וסוחף במיוחד. פויכטוונגר אינו פרימו לוי, מרטין גריי, ג'ונתן ליטל, אלכסנדר טישמה ואף לא אהרן אפלפלד. עתה, משאמרתי את מה שלא אהבתי בספר, אפנה למה שנותר.

פויכטוונגר כתב בזמן אמת על ראשית שלטונם של הנציונאליסטים (נאצים היתה מילת גנאי, אליבא דבן ארי המתרגמת). הספר מתרחש מסוף 1932 ובמהלך 1933, עת עלו לשלטון הנאצים ובתחילה עסקו רק בהכפשת יהודים לכאורה. מהר מאוד זה עבר לפסים מעשיים יותר ויהודים חוו על בשרם את אימי נחת זרועם של ה"חומים", מחנות ריכוז הוקמו ולמרות הסדר והמשמעת ברחבי גרמניה, כולם ידעו מדוע זה כך, וממדינה ליברלית לפני כן, האימה שלטה בכל.

 האופרמנים הם משפחה מבוססת היטב. מרטין מנהל ביד רמה את מפעל הרהיטים שלהם, האיקאה של אז, מברלין עיר הבירה. אדגר האח הוא רופא מפורסם ועטור תהילה ברחבי אירופה, והאח ד"ר גוסטב אופרמן בדיוק חוגג חמישים בסוף 1952. באותה עת מתחילים הקשיים, התיאורטיים בעיקר, לצוץ מכל עבר. אלא שיהודים רבים השתתפו במלחמה העולמית שתחילתה ב-1914, לחמו למען גרמניה והאמינו שהפרחחים מטעם היטלר ירוסנו עד מהרה. לא די שלא רוסנו, אף עלו לשלטון באופן דמוקרטי לגמרי ויצרו גרמניה חדשה.

אדגר הרופא מוצא עצמו נאלץ לוותר על הקליניקה שלו ולהגר לצרפת, גוסטב יוצא לחופשה זמנית בשוויץ ומרטין, מנהל עסקם של האופרמנים, נאלץ לחבור להיינריך ולס בעל מפעל הרהיטים המשובח והקטן יותר, אבל גרמני טהור. מי שמשלם את המחיר היקר ביותר הוא ברטהולד, בנו של מרטין, שבבית הספר המשובח והליברלי שלו הוא מעביר הרצאה תחת עינו הפקוחה של המחנך החדש פוגלזאנג, נציונאלסוציאליסט רשום, ולמרות הרצאה משובחת, המחנך סבור שהיא מעליבה את השלטון החדש ומכאן על התלמיד להתנצל ולחזור בו. המחיר שברטהולד שילם על סירובו היה מעורר חלחלה.

פויכטוונר, כאמור, מתקשה לצאת מעורו ולהציג ספר שיעמוד אל מול גודל השעה. נכון, הוא עוקב עקב בצד אגודל אחר ההדרדרות המהירה של החברה הגרמנית, בעיקר השלטון חסר הפשרות שהוצג בה. אלא שלא רק את הספר הזה של פויכטוונגר קראתי וזה מנהגו. לא שהספר רע, הוא איטי, יקה מדי לרע ולרע, לא סוגר פינות הרמטית דיו. מולו, הייתי ממליץ דווקא על ספרו של קלאוס מאן, מפיסטו, הטוב בהרבה.

בעמוד 327 חיכתה הפתעה קטנה ואקטואלית עד מאוד לישראל של יולי 2023: "הם (השלטון הקודם לנאצים) לא עשו דבר חוץ מפתפותי ביצים, וכך גרמו לרפובליקה להירקב ולהתנוון. השלטונות החדשים הם טיפשים וערמומיים, אבל הם עושים משהו. זה מה שהעם רוצה, זה מרשים אותו."


 

יום שישי, 14 ביולי 2023

משחקי כוח/טים היגינס - המלצה חמה


 

אתם מגיעים בערב קר לביתכם ומחנים את הטסלה בחניה של הבנין. למחרת בבוקר, לאחר לילה שכולו גשם זלעפות, אתם מגלים ביציאה מהבניין שהטסלה שלכם חונה בשלולית די עמוקה ולכם אין שום דרך לגשת אליה ולהשאר יבשים יחסית. אתם שולפים בנונשלנטיות את הנייד מהכיס, נכנסים לאפליקציית טסלה ובאופציה של זימון חכם מבקשים מהטסלה להגיע אליכם והיא אכן מכשכשת בזנבה, מנופפת בפנסיה ואט אט יוצאת ממקומה ומגיע אליכם. פנים הרכב כבר חומם ונעים לכם לנסוע.

הספר בדיוק לא עוסק בזה.

בקיץ 2003 (עכשיו יולי 2023), טסלה נהגתה על מישהו בשם סטרובל, שהחליט ליצור רודסטר (מכונית מרוץ קטנה) המופעלת חשמלית. כדי לקצר ספר עמוס מידע, די מהר אילון מאסק השתלט על החברה ובמשך 20 שנותיה, לא היה ממש שקט בחברה. היום החברה הזו היא בת שווי השוק החמישי בעולם, כשמקדימים אותה חברות כמו אפל וגוגל. תודו שחייכם לא היו חיים בלי לגגל (לגגל, גוגל...). שכחתם  את הנייד בבית? אתם פשוט שקופים. מי יכול להגיע אליכם? אפילו לא הטסלה שלכם.

מיקרוסופט, שהפכה את מראה המחשבים בעולם כולו למראה המוכר והאחיד של חלונות, קמה ב-1975. ב-2007 יצא האייפון/סמארטפון הראשון בעולם ומאז חיינו השתנו לגמרי. לא נדיר לראות צעיר החוצה רחוב במעבר חציה ופניו בנייד שלו. וכי איך יחצה ללא סיוע מסך? שכחתם לבלום? הטסלה תבלום עבורכם.

אילון מאסק הוא בן דמותם של ביל גייטס ויותר מזה, כמו סטיב ג'ובס המנוח, דמות שאם אומרים לה (לו) לא, נשלחים הביתה. מאסק לא מקבל לא ובלתי אפשרי כתשובה. ב-2020 גם לא קיבל את צו הסגירה של המפעל ע"י שלטונות קליפורניה נוכח הקורונה כצו מחייב לסגירת מפעל טסלה וכופף אותם ואת הצו.

היום מסתובבים ים דגמים מונעי חשמל ברחובות וזה נראה ברור מאליו. כשדגם S הראשון הגיע לרחובות, על מסך המולטימדיה של הרכב היו שלושה מצבים: רגיל, ספורט ומגוחך? מגוחך? כן. מצב בו הטסלה האיצה תוך שתיים ומשהו שניות למאה קמ"ש. הנוהגים בקרבת הטסלה פערו עיניים ובתוך הרכב הנהג נדבק למושב כשחיוך אווילי נסוך על פניו. וזה אזכור אגבי בספר, המראה עד כמה אדם כמו מאסק ראה רחוק ובדרך מתחתן 3 פעמים, פעמיים עם אותה אשה, מוכר חמישה בתי פאר פרטיים, מופיע בטלוויזיה באדיקות ומעליב על ימין ועל שמאל, ומצייץ בטוויטר בקצב של עשרות ציוצים קשים למעקב ביום. עובדים נאמנים ומנהלים עפים כמו גרב משומשת לסל הכביסה בתום יום, ותוך כדי ובדרך אגבית לכאורה, מאסק מכופף את חברת פנסוניק להקים מפעל לייצור בלעדי של סוללות לטסלה בשותפות שמעולם לא קמה דומה לה. כך הקים גם מפעל בניגוד כללים, שנכפפו בסוף בשמחה, בסין. היום גם נמצא מפעל כזה בגרמניה, המדינה שבה רכבי פאר הם שם דבר. ואם אתם עדיין חוששים מחרדת הטווח, החשמל שייגמר באמצע נסיעה, טסלה הקימה רשת טעינה ארצית והחשמל שם בחינם. לפחות בתחילת הדרך.

בין לבין מאסק מסתבך עם החברה האחרת שלו, SolarCity, המתקינה פאנלים לטעינת הבית בחשמל על הגג. בהברקה מאסקית, מאסק מודיע לעולם שהפאנלים לא יהיו על הגג, הם יהיו הגג. ואם נדמה לכם שסיפרתי לכם הכל, אלה רק הזיקוקים של יום העצמאות. הספר הזה, שנכתב ע"י מישהו שעקב אחר החברה וכתב בוול סטריט ג'ורנל, בנה ספר לתפארה, שאין בו רגע דל, כיאה לאדם עם חזון בלתי נלאה כמאסק.

האם הספר הזה מיועד להיות הביוגרפיה של מאסק? הביוגרפיה של טסלה? ספר העצמה אישית הבא להראות שהשמים אף הם לא הגבול משום שלמאסק חברה נוספת, ApaceX,  השולחת טילים ואף מחזירה אותם ארצה? לא ברור.

אדוני רוצה אובר? טיל למאדים? לנוגה? לשרית? לא ברור למי הספר, אבל אם אתם מחפשים משהו אחר, והספר הזה מכיל רק דברים אחרים, שלא לומר מחשמלים, הנה מצאתם.

אל תשכחו לטעון.