כתבה בסוכן תרבות שבכאן 11, זו הנוגעת לספר שנכתב על יומנים שנכתבו במהלך מלחמת יום כיפור, הציתו את דמיוני.
מדובר בשני יומנים שנכתבו במקביל, האחד ע"י עודד ירון הישראלי, חייל מילואים, ואחד סייד, ללא שם משפחה, שנכתב כמקבילו המצרי, בלי שאיש יידע כמובן על השני.
וכך יצא לדרך ספר שכולו קוריוז, קוריוז מעניין בעל ערך ספרותי אפסי ממש, כשהכתבה ששודרה בסוכן תרבות מעניינת עשרות מונים מהספר עצמו ומשלימה את הספר, שאחרת אין טעם להתקרב אליו.
עודד ירון, הלוחם מן הצד הישראלי, הגיע ליומן בכך שפשוט קיבל אותו מחייל אחר, שעסק בחיפוש בבגדיהם של נופלים מצרים. היומן מהצד השני, המצרי, הוא של בחור כבן 25, בוגר תואר ראשון, הכותב ברמה גבוהה ומוסיף קריקטורות להדגמה. מן הצד שלנו, עודד ירון עצמו מנהל יומן דומה, נטול ציורים, אבל מתאר את המלחמה בדומה לסייד.
הספר שלפני מביא אך מעט ממה שכתבו השניים ואני נחשף לכמעט שום כלום מהכתוב הלא ממש מעניין. החיפוש אחר סייד, שירון לקח על עצמו את מלאכת הקודש להשיב היומן לכותבו או למשפחתו, מתואר בספר, ומלאכת הבילוש הזו ממשיכה את הקוריוז הזה ולא מעבה אותו לכדי יצירה ממשית הקרויה ספר.
אם תסתקרנו ותרצו לראות את הכתבה בסוכן תרבות, הקישו כאן.
בסופו של דבר, לו היה זה ספר עבה יותר מ-130 העמודים שהספר הנוכחי מכיל, מביא יותר משני היומנים, מעמת ממש יומן מול יומן, יתכן והקורא היה יוצא נשכר יותר. איך שזה מובא עתה, האכזבה עצומה.
