אחרי קריאת ספרה של גלית עוז, המכפיש את אביה עמוס עוז ומציג אותו כאב מתעלל, ואחרי קריאת ספרו של אחיה הצעיר דניאל עוז, המציג את האב כאב שכל בן היה מתברך בו, הגיע הזמן לסגור מעגל ולקרוא משהו המציג את עמוס עוז מחוץ למשפחה.
נורית גרץ מכירה את עמוס עוז שנים רבות מאז לימודיה בספרות באוניברסיטה וכתיבה על עמוס כחלק ממטלותיה לסיום התואר. בהמשך היא גם מלמדת עליו. היא עצמה מתקשה בתחילה להציג סיפור סדור, מציגה סיפור מבולבל, קופצני ונטול קוהרנטיות. רוב הזמן היא מנסה להציג את סיבת קיומו של הספר בתואנת שיחותיה עם עמוס, שיחות שהתמשכו על פני שנים במרווחים קבועים עד כדי אובססיה. למרות שיחות אלה, הספר מתקשה בהצגה משכנעת של מה שזה לא יהיה.
זהו. אחרי שסיימתי לרדת על נורית גרץ, התחלתי להתרגל לקפיצות בזמן. מדובר באישה לשני עמוסים, עמוס קינן בעלה ועמוס עוז, נשוא כתיבתה, שותף השיחות הבלתי נגמרות בשמונה וחצי בבוקר יום ראשון, כל יום ראשון, כל שבוע.
גרץ היא מומחית עם עוז, על עוז. קראה כל ספר שלו, אוהבת הכל, כן עם ביקורת, לא עם הסתייגויות מיוחדות. במיוחד חזרתי לספר הזה שלה, שפעם כבר נטשתי, כדי ללמוד על יחסה של גליה עוז לאביה. בעמ' 83 נאמר שעמוס עוז פחות נלהב מפרסים ועיטורים (מהם יש לו 57, לא כולל נובל), כן נלהב מקשרים אנושיים, מהילדים, הנכדים. אף מילה על גליה. בעמוד 119 כבר מדברים על הסרטן של עוז, הוא בבית החולים וכל המשפחה לידו. כולם, כולל גליה. כנראה.
אחד הקטעים המשעשעים בספר עוסק בנורית עצמה, שקמה מהכתיבה על רחל המשוררת ועל מותה בבדידות משחפת. רופא מומחה שולח את גרץ לצילום והאבחנה: שחפת, מחלה שכבר בעצם לא קיימת. בשיחה הבאה עם עמוס, החולה בעצמו, הם מפנטזים על הליכה לבית ההבראה של האנס קסטורפ מהר הקסמים...
אלא שמה שהתחיל בספר בבקשה של עמוס מנורית, שתכתוב מעין ביוגרפיה של השיחות שלהם, לא מה שהופיע ממילא בסיפור על אהבה וחושך, מקבל דגש מצמרר פתאום: "אני מבקש ממך שתכתבי, תכתבי עם הפנים למשפחה שלי, תספרי להם שהלכתי בעולם כמעט שמונים שנה וכל הזמן חיפשתי אישור שאני שווה משהו, בגלל שבגיל שתים-עשרה טרקו לי את הדלת בפנים ובעצם הבנתי שהטריקה הזאת אומרת שאתה לא שווה כלום בעיני נשים ואתה לא שווה כלום בעיני אף אחד". (עמ' 149). איזו אומללות. וכך, במשך שנים שומר עוז באדיקות על לוח הזמנים המדויק של השיחות שלו, עם נורית, עם בולי (א. ב. יהושע), עם ניבה לניר, עם שמעון פרס. אדם שכך להוט להכרה בטח סבל לא מעט מניתוק קשר של בתו.
וכך מתברר, שנורית גרץ היתה עם שני עמוסים והיתה בהחלט עמוסה בשני גברים דעתנים, זה המתעקש להכין ארוחות גורמה בבית, היא רק רוצה שניצל ואורז, השני הוא פרוייקט חייה, אחריו היא עוקבת בדקדקנות, מהשיעור על מיכאל שלי, שהיא מעבירה באוניברסיטה, ועד לספירות הדם כשהסרטן של עמוד עוז נעלם ושב במלואו עוזו לחסל את עוז.
וגליה? גליה לא קיימת בסיפור, אם כי חייבים לציין שגם פניה ודניאל לא ממש שם. הנפח שתופס עמוס עוז מספיק לכמה פרסונות דעתניות. האיש שסבר שהוא כלום, היה בהחלט משהו.
לפני כל פרק מביאה גרץ ציטוט כלשהו משיחה כלשהי בין מאן דהוא ועמוס עוז: "גם אחרי הספר האחרון התקשר. הפעם, כדי להתנצל. הוא קורא את הספר החדש שלי לאט מהרגיל, בגלל הטיפולים הכימותרפיים שמקשים עליו. משום כך עדיין לא סיים אותו. הוא רק מקווה שאני לא נפגע. הוא מקווה שאני לא נפגע? אני כותב את הדברים ומצטמרר". אשכול נבו, שלום, מורה.
גם אני הצטמררתי.
