‏הצגת רשומות עם תוויות ש"י עגנון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ש"י עגנון. הצג את כל הרשומות

יום שני, 5 באוקטובר 2020

סיפור פשוט/ש"י עגנון - לא חובה


עגנונית אני מבין.

משום כך, לקרוא ספר בן 244 עמודים בסגנון לימודי תיכון, כשרבע מהספר ביאורים והפניות לחז"ל, ליידיש ולעוד מראי מקום, היה סיוט טהור. סיפור פשוט הוא באמת סיפור פשוט והצורך של עגנון להתחכם ולהראות כמה חכם הוא וכמה הוא שולט באמרי חז"ל היה מעבר לכוחם של דורות של תלמידים ועתה כמעט גם מעבר לכוחי שלי. לו עגנון לא היה מתחכם, סיפור פשוט היה הופך מסיפור פשוט לפשוט סיפור קצר וחסר תחכום. גם התחכמות. אולי סיפור ראוי.

ובמה דברים אמורים? באחת בלומה, שאביה היקר לה יותר במותו מאשר בחייו, מת ולא הותיר דבר. אמה שמתה הותירה את בלומה עם כלום והשכנים שלחו את בלומה לקרובי משפחתה העשירים בשבוש (בוצ'אץ' במזרח גליציה, עיר די גדולה, היום באוקראינה). במשפחה זו היא שימשה כמשרתת, לא קיבלה שכר, שלא תהיה בעלת תואר משרתת, אבל ידעה לעשות הכל ובחינם. משגרה תקופה בבית, יצא לבה להירשל הבן, בערך בן גילה, אבל לא גילתה זאת. גם הוא אהב אותה, נמנע מלומר דבר וסיפור פשוט יצא משליטה. הן לא ייתכן שידוך של בן עשירים עם עניה שכזו, אפילו קרובת משפחה היא. אבל באותה נשימה של הסתבכות, משנקלעו הירשל ומינה בת עשירים מהכפר הסמוך למסיבה והתמידו בשיחה קרובה, יצא מי שהתלוצץ שמאורסים הם מעתה ואת הגלגל הזה כבר לא ניתן היה לגלגל לאחור.

בלומה בחרה פשוט לארוז מעט חפציה ולעבור למשפה אחרת, שהיתה זקוקה לשירותיה. נשבר לבו של הירשל וגם לאחר החתונה לא מצא מקום ללבה של מינה ולא שממש השתדל. גם ההפך לא קרה. ההורים דווקא שמחו על השידוך של כסף עם כסף, שידוך מקובל, אבל שמחה גדולה לא יצאה מזה.

וכך, כשהחיים ממשיכים, ילד מגיע לעולם, מינה לא מגיעה ושגעון כן. הירשל חש שכך לא יוכל להמשיך בחיי שקר. אלא שפעם חיו אחרת, החלימו אחרת והמשיכו בחיי שקר, שהפכום לחיי אמת. עוד ילד מגיע לעולם, בלומה נראתה מרחוק פעם או פעמיים וזה הטוב ביותר לו זכה הירשל בחייו, כשהוא מתפלא איך זה שהיא, קרובת משפחתו, לא באה מעולם לבקר את בנו.

סיפור פשוט? מאוד פשוט. מעניין? לא. מלא להג? בהחלט.

 

יום שבת, 14 בדצמבר 2019

תמול שלשום/ש"י עגנון - המלצה רפה

ספרו זה של עגנון עוסק בעיקר בתקופת העליה השניה, בשנים 1904-14. הספר עוסק במיוחד באחד יצחק קומר, עלם צעיר מגליציה, החולם את חלום הציונות ומתוך חנות אביו בגליציה, עוסק בהתרמות עבור ישראל. כל כך הוא עסוק בחנות אביו בחלום הציוני, עד שרבים מן הקונים מעדיפים להדיר רגליהם מהחנות. האב רואה הכל ומתפלץ, אך זה בנו בכורו והוא אוהב אותו.
חלום הציונות כל כך לא מרפה מיצחק, עד שאביו מסכים לקחת הלוואה, השד יודע כיצד יחזירה, ומאפשר לבנו לעלות לישראל. כאן מתחילים קונפליקטים גדולים לצוץ והניגודים אינסופיים.
יצחק הצעיר חולם להגיע לארץ ירוקה, ארץ בה עובדים יהודים בחקלאות ומלבישים שלמה ירוקה את כל הארץ. החלום בהתנפצותו מגלה את האבק, הכפרים הקטנים, היהודים המעטים ובעיקר את העבודה הערבית דווקא. שם בגליציה כולם התפללו בקביעות וכאן אט אט נעשים הכל חופשיים. יצחק חושב שיעסוק בחקלאות מיד כשיגיע, אבל המציאות רוצה אחרת והוא נעשה צבע. שם מדברים עם אישה כשנושאים אותה לאישה וכאן היא חברה, נערה לבילויים.
גם בישראל עצמה הניגודים גדולים: ירושלים המאובקת, הדתית, הלוהטת בקיץ וקפואה בחורף, לעומתה יפו הנוחה בטמפרטורות שלה, בהיותה על גדת ים והקוסמופוליטיות שלה.
יצחק יודע שעליו לשלוח כסף לאביו, יודע שאין בבית שעזב כסף לאכול והפיות רבים, אבל כאן הוא מעדיף לשכור חדר, להחליף מלבושים קרועים בחדשים, לפנק עצמו בסופי שבוע, וכשאין עבודה אז אין.
אלא שאט אט מתקבעת ישראל בלבו של יצחק וגליציה הרחוקה נשכחת. כאן עליו להתמודד עם פרנסה, אבל גם עם נטיות הלב אחר סוניה, או שמא שפרה. בעוד לבו יוצא לראשונה אחר סוניה בשבתו ביפו, סוניה אינה משיבה אהבה כזו אל יצחק. זו יפו הקלילה. בשבתו בירושלים מתקבע דווקא לבה של שפרה, בתו של הרב פייש, אחר יצחק. וגם כלב נכנס פתאום לתמונה, המחבר בצורה מוזרה בין שפרה ליצחק. הכלב הזה ילך וישוב, תרתי משמע, יסתובב בין ערימות האשפה של ירושלים, יתור אחר אוכל וקרבת אדם, שאינה תמיד נוחה לכלבים, בטח לא בירושלים, שאינה תמיד נוחה גם לבני אדם. הכלב הזה, שגרם לר' פייש ליפול למשכב וליצחק להכנס לביתו ולהתאהב בבתו של הרב, יחזור בסיום הספר ויגרום למכת גורל נוספת.
המעברים האלה בין יפו לירושלים, בין סוניה לשפרה, בנוסף למכריו האחרים של יצחק, מייגע לא פעם. התאורים ארכניים, הלשון העגנונית היפה לעיתים ולעיתים גדושה עד זרא, לא תמיד מענגים. מאמצע הספר ואילך הכל נגרר וכאילו ללא כיוון. דרך הסיפור של יצחק עגנון לא מרפה למעשה מסיפורו שלו עצמו, סיפור העליה השניה וסיפורה של ציון, וכורך את כולם במהודק. יצחק מבכה את אי היותו חקלאי, כאילו דרך החקלאות יהודי נקשר לאדמתו. אלא שיצחק נקשר גם נקשר לישראל, יפו בתחילה וירושלים בסוף, סוניה בקצה אחד ושפרה כאשתו.
לא קלה היא לא קלה דרכנו והסיפור המייגע מגיע לסוף טרגי בטרם עת.

יום שישי, 11 בספטמבר 2015

אורח נטה ללון/ש"י עגנון - המלצה חמה

איך מתחילים לסקר ולבקר ספר של עגנון? מאחר והספר הזה הוא הספר היחידי שקראתי משל עגנון, אין בידי לומר אם זה הטוב, החלש או האופייני בספריו.
קודם אציב את המסגרת בה הסיפור מתרחש. השנה (עפ"י ויקיפדיה) היא כנראה 1930, שנת הביקור של עגנון בעיר הולדתו בוצ'אץ', היום באוקראינה. שיבוש שם עיר הולדתו הולידה את העיר שבוש, העיר בה ביקר האורח נטול השם בספר דנן.
האורח, סופר בן 38, בן ארץ ישראל, מגיע לבקר בעיר הולדתו לאחר החרבת ביתו ע"י ערבים. אשתו וילדיו שבו לדור בבית משפחת האם בגרמניה ואילו הוא בחר לבקר בעיר הולדתו. הביקור היה אמור להמשך זמן מה ונמשך 11 חודשים. בזמן הזה מספר לנו האורח מה אירע בעיר בה חלפה המלחמה (מלחמת העולם הראשונה) כבכל מקום כמעט באירופה וכיצד נותרו מתי מעט מכרים, אם בכלל, מהאנשים שגרו בה בטרם היגר לישראל.
האורח נוטה ללון במלון שבשבוש, מספר לנו אנקדוטות מביקורו ובכך הופך את הספר לספר שאין בו עלילה סדורה, אם בכלל. דמויות נכנסות ויוצאות מהספר, סיפור נקשר לסיפור בפרקים הרבים שבספר ולרוב אין ממש עניין רב בכתוב.
ובכל זאת מה? מה שיש זו כתיבה רחומה וחומלת. כתיבה של אורח בעיר בה נולד, בצפיה באנשים שאינו מכיר ובאורחות חיים שהוא דווקא כן מכיר, כמו דייסת דוחן בדבש. לא קל לקרוא את הספר. השפה בהחלט מיושנת, אם כי רבת חן, חוט המחשבה נפרם לא פעם, של הכותב והקורא כאחת, אי ההתקדמות לשום מקום ולשום תכלית ומטרה לא ממש מושכים לקרוא. מצד שני, לא מדובר בסתם סיפור אווירה או זרם התודעה, מאפיינים המרחיקים את הקורא.
מקצת מן ה"עלילה" בכל זאת יש לתאר: האורח מגיע לבית המדרש הישן שבעיר ומגלה כי המקום נזנח ורוב הספרים נעלמו. בעבר המקום היה מרכז החיים של העיר, בטח המרכז הרוחני. הוא בוחר להעביר שם את זמנו, מקבל את מפתח המקום ומחליט להשיב עטרה ליושנה. הוא דואג לנקיון המקום ואט אט גם לחימום החלל בימי הצינה, דבר המביא אנשים לבקר שם, להתפלל וללמוד. כך הוא גם שומע סיפורים על בני המקום, משתתף בחיפוש ובצער האנשים על העלמו של חנוך, זה שדאג לעצים להסקה של בית המדרש ונעלם בלא להותיר עקבות.
אנשים מבקשים לשמוע את סיפורי ארץ ישראל ואף נכנסים איתו לדין ודברים בדבר אותה ארץ מהוללת בעיני היהודים. לא כולם מסכימים עם הצורך לגור בה ולעלות אליה ויש כזה שאף שב ממנה ואין דעתו נוחה הימנה.
אז מה השורה התחתונה? כרגיל, הסה"כ גדול מכלל החלקים. הספר נעים מאוד לקריאה, טוב להכיר את מורשתנו, טוב לקרוא את עגנון שלא תחת ציווי של לימודים ולהתענג על שפה שהיתה ונעלמה.