החקיין/דיוויד בלבין - המלצה רפה

ספרון שטותון.

מארק טרייס היה רק בן 14 כשהתבקש להכין חיקוי של דיקנס כשיעורי בית והוא מכין חיקוי משובח, שכמעט מביא אותו למנהל בית הספר. המורה הנזעם מחזיר לכולם את שיעורי הבית ולמארק לא. הוא מוציא את הדף ומבקש בקול מאיים לדעת מהיכן העתיק את שיעורי הבית ולא, יובא למנהל. מארק נשבע שהוא כתב. המורה מוציא פתק צהוב המוביל למנהל ומארק "נשבר": "זה מרשומות מאמריקה". המורה נרגע.

אבל אין רשומות מאמריקה, רק רשומות מועדון הפיקוויקים. אחד אפס למארק.

מארק ניחן בעין "רגישה" לסגנון ויכול לחקות סגנונות של סופרים מפורסמים. כשהוא בן 17 ומגיע לשנת שבתון לצרפת, לשיפור השפה, הוא מתנסה בחיקוי המינגווי והחיקוי מגיע איכשהו לסוכן העוסק בקניית ומכירת מין שכאלה. הסוכן מוכר את החיקוי כהמינגווי לא ידוע, כשהוא בעצמו משוכנע באמיתות הסיפור האבוד. בלי קשר, מארק מובא למשטרה וחוזר די מהר לאנגליה. החיקוי "המקורי" אמור להכניס כמיליון דולר...

מארק מתחיל ללמוד באוניברסיטה בלונדון ומוצא עבודה אצל המו"ל של חוברת לספרות בשם ליטל ריוויו ונעשה עורך משנה. מפה לשם יש גם חיקוי לגרהם גרין וגם לרואלד דאל. הליטל ריוויו על סף הגיליון ה-500 והנה חיקוי לג'יימס שרווין, שבדיוק החזיר נשמתו לבורא. המגזין מודפס, האלמנה של שרווין לא מרוצה ובאה ל"שוחח" עם טוני העורך הראשי, המתכנן פרישה.

איך ייגמר הכל? התחיל באנגליה בכפר, המשיך בסוהו בלונדון ונגמר ביוון. יאסו.

בסה"כ מהתלה חביבה, שלו תעובד בידי מישהו מוכשר כסדרת טלוויזיה זה יכול להיות משעשע מאוד.

 

מאהבה של ליידי צ'טרלי/ד. ה. לורנס - לא חובה

קלאסיקה בריטית הכתובה באופן בוטה וגלוי על יחסי מין, שנדמה לי שלא נראתה עד אז מעולם. כל כך בוטה וישירה, שרק ב-1928 פורסמה באופן פרטי וחבוי באיטליה וב-1960 בהוצאה ידועה ולאחר משפט בגלוי. איברי מין ויחסי מין הוכרזו ונכתבו בגלוי בצורה שאין בוטה מזה. היום זה אולי קצת תמים. אז זה היה דבר שלא ייעשה.

קוני וסר קליפורד התחתנו במהלך או מעט לפני המלחמה העולמית הגדולה וסר קליפורד חזר ממנה כשהוא משותק מאגן הירכיים ומטה. לדבר על ילדים כבר לא היה על מה וקוני טיפלה בו בענייניו האישיים האינטימיים ככל יכולתה עד שנשכרה לדבר האחות בולטון בשנות הארבעים לחייה. את עבודתה עשתה כמיטב יכולתה והתקדמה לעניינים הכי אינטימיים. כל כך התקדמה עד שבילתה עם סר קליפורד את שעות הערב והלילה במשחקי קלפים ושחמט עד שיירדם.

קוני היתה פנויה רוב ואף כל היום ומצאה עצמה משוטטת באחוזתם עד שנתקלה במר מלורס, שומר האחוזה מפני ציידים ומאכיל את הפסיונים לצורך צייד. נתקלה ולא עזבה. עובדה זו מוזכרת די מהר בתחילת הספר באשר היא מחפשת לה גבר שימלא את צרכיה המיניים. מר מלורס בן 39, סגן בצבא בעברו והיה במושבות הבריטיות ובעיקר בהודו.

הקשר בינה למלורס מגיע מהצריף ביער אפילו עד לביתו ולמיטתו. למרבה הגיחוך, סר קליפורד בשיחה מקרית עם קוני רעייתו, לא פוסל את העובדה שתתעבר ותוליד לו בן ממי שיהיה. חשוב לו בן ממשיך.

והיא מתעברת.

אלא שהעניינים מסתבכים והולכים. קוני לא ממש רוצה להשאר עם בעלה, אשתו של מר מלורס מופיעה פתאום ועושה מהומות. איך כל הסיבוכים ייפתרו?

לכאורה, אדם כמו בעלה של קוני, כזה שאינו יכול לספק אותה מינית, זו עילה לגירושין. מצד שני, אדם כמו מר מלורס, משרת בחצרו של סר קליפורד, לא יכול ממש להוות בעל הולם, אלא אם מסתמכים על קצבתה של קוני מאביה.

אז מה בסוף? בסוף מבינים שהספר כתוב רע כל כך, בוטה כל כך וירוד כל כך, שפלא כיצד הפך לקלאסיקה. בישראל זכה למספר הוצאות, משל היה ראוי לזה בכלל. הוא לא.

 

חשד לשיטיון/מאיה ערד - המלצה

 

רותי (67) וגיורא (70) זוג הגר בקליפורניה נמצאים בשלב בו גיורא בשבתון אחרון, אבל למעשה בפנסיה. רותי כבר שנים לא עובדת, אבל ידעה להעסיק עצמה יפה. לזוג אין ילדים.

לחייהם נכנסת פתאום נטעלי, נכדה של מכר או קרוב של גיורא. היא מגיעה עם בן-זוגה בן לקפה ועוגה ועד מהרה מוצאת עצמה בביקורים פה ושם עד כדי מגורים בבית הזוג המבוגר כשהם נוסעים לאירופה.

אבל כל אלה תופסים את רותי מביטה בגיורא, במבט המעורפל שלו וחשד לשיטיון נכנס למחשבותיה ולא מרפה. תחילת הספר ממש לא נעימה לקריאה עם החשד הזה, שאיכשהו בא כמעט משום מקום, רק כי הזכירו אנשים מבוגרים אחרים שם החשד הוא כבר ממשי.

רותי בודקת את גיורא כל הזמן ומדי פעם קולטת שהוא אמנם לא צלול כבימים עברו, אבל שיטיון זה אולי לא. בכל זאת, הבחור בן 70, וממהנדס אוירונאוטיקה עבר ישירות לפנסיונר ופתאום נעלמו 120,000 דולר מהחשבון. עולמה של רותי חשך והיא מנסה להבין מה קרה, שהרי מבחינתה זה סימן ידוע לשיטיון.

ערד יודעת לפתח את הסיפור כהלכה ואף כי זה אינו מהטובים שלה, הוא עדיין סביר.

בית בודנברוק/תומאס מאן - מופת

תומאס מאן כתב על משפחת בודנברוק אפוס משפחתי כשהוא מתאר משפחה בורגנית של סוחרי תבואה. הבית הוא ממש בכתובת בו גר מאן עצמו והעיר היא ליבק הבינונית בצפון מזרח גרמניה, כשישים קילומטרים מהמבורג. רומאן ריאליסטי, לא ממש עניין מקובל בגרמניה, שפרסומו הביך את משפחתו שלו, הדומה במאפייניה לבודנברוקים. רבים במשפחתו שלו ניסו לזהות עצמם בספר וכעסו על כך.

ארבעה עשורים מתוארים לפנינו, 1835 ואילך, נוגעים לפירמת "יוהאן בודנברוק" מיסודו של הנ"ל. הספר מתחיל בכמעט ארבעים עמודי תיאור ארוחת צהריים-ערב במשפחה, בה נוהגים להתכנס המשפחה המורחבת ואורחים נוספים, יושבים שעות במיטב הבגדים ואוכלים ממיטב המאכלים שיש לכסף ומעמד להציע, כל זאת ב"חדר הנופים" המהודר.

שכבת  הבורגנות של ליבק בפרט וגרמניה בכלל, ובמקומות אחרים באירופה, נבנתה על כסף ומכאן מעמדה. משפחת בודנברוק לא היתה שונה ובשיאה היתה מהמכובדות כולל כינוי קונסול לראש המשפחה.

הספר אותו קראתי מורכב משני ספרים, 688 עמודים יחדיו. השני מהשניים כבר עוסק בנפילתה של המשפחה. שלושה הם שבגינם המשפחה מגיע אל קצה: תומאס בודנברוק, הבכור המחזיק את המשפחה וממשיך את השושלת, המוקפד בלבושו, אדם אחראי ועוסק גם בתפקיד ציבורי. אחיו כריסטיאן אינו מצליח בדבר בחייו, קל דעת, ולמרות שלעיתים מנסה לסייע או להקים עסק משלו, הדבר זר לו. האחות טוני נישאת פעמיים ומתגרשת פעמיים. מנשים ממילא לא מצפים לדבר או לשאת בתפקיד כלשהו והיא עושה כמיטב יכולתה שלא להזיק, לא תמיד בהצלחה.

האנו, "יוהאן" האחרון בשושלת, בנו של תומאס, ראשו ורובו במוסיקה כאמו, וכילד לא מגלה שום נטייה לגדול וללכת בדרכי אביו. באופן טראגי למדי, השושלת גם נקטעת עמו והלב נחמץ.

מאן היה רק בן 26 כשהרומאן התפרסם ואם ניקח בחשבון שנכתב זמן מה עד להשלמתו, ההישג אדיר. הרומאן התפרסם אצל דודו פרידריך מאן וכאמור גרם מבוכה באשר פרסם דברים ממש מתוך משפחתו לכאורה. פרקים שלמים עסקו בהסתבכות דמות זו או אחרת עד לירידה לפרטים שלא ייאמנו.

נדמה שהנפילה הגדולה באה דווקא במקום עם רגישות גדולה, במקרה של האנו הקטן באהבה למוסיקה. מדובר בילד לא חזק גופנית, כל ארוחה שלו מסתיימת בחיטוט בשן סוררת ואביו הקפדן לא יכול לראות בו משהו מועיל. בסופו של דבר, גם מותו של האב וגם של הבן, לא יכולה היתה להיות בהן סתמיות גדולה ממה שהיתה. לא משנה כמה אתה קפדן או רגיש, סופך איכשהו מגיע.

תומאס מאן, בן 54, זכה בנובל על ספרו זה, לגמרי הישג יוצא דופן.

הרומן הזה הוא מסוג הספרים שקשה לסכמם. היקפם גדול, משמעותם רבה וקל להחמיץ פרט כזה או אחר. אלה היו דברי, הספר קל לקריאה והתמורה רבה.