ישי שריד הוא עורך דין וכשהוא כותב על עוכרי הדין דעתו רחוקה מלהיות טובה עליהם. הוא בוודאי יודע. כשהמצב רע וכשצריך להעסיק עוכר דין, מצב שהיה עגום הופך פתאום לעגום-עכור במיוחד והתקווה גזה. זה קורה, להכעיס, גם כשלכאורה הצדק עמך והקלפים בידך מסודרים היטב. גם שופטים לא יוצאים ממנו טוב. הוא יודע.
נעמי מפעילה גן ילדים בפיסת קרקע מבוקשת במיוחד בצפון הישן בעיר הנחשקת. בעל הקרקע, הרשי קפלן, מבטיח לה שכל עוד היא חיה, הגן שלה וזכותה על הבית שמעל הגן לא תיפגע. הרשי קפלן חזר לארה"ב ומת שלא במצב שחשבו שהוא, בעל בעמיו. היכן הצוואה המבטיחה את נעמי, גנה וביתה?
אז מגיע עוכר הדין לנדסמן, יזם הקרקע בעל המראה הטוב והטעם הנהדר, והבית-גן המצוי בחוף מציצים הידוע קרץ לו והוא חשק בו, רכש אותו וביקש להפכו לבניין בוטיק, בו הוא יגור ועוד כמה מיוחסים מידידיו, כדאי אפילו אריק איינשטיין בכבודו ובעצמו. מה יכול להיות יותר סמלי מזה?
אלא שנעמי קיבלה הבטחה והיא לא מוכנה לוותר. חייה אינם סוגים בשושנים. בעל מקסים עזבה, אחד שחזר לקיבוץ שלו, ובן שמסרב לגלות היכן הוא גר עתה ובקושי שומר על קשר. היא בת חמישים, לא ממש זמן לפצוח בקריירה שניה ולא שהיא חפצה בכזו. היא אוהבת ילדים, טובה בקשר עמם, יש לה את סימה המסייעת בידה והשניצלים שלה אלוהיים, וגם יוליה הגננת הצעירה והמקסימה. מה עוד תוכל לבקש?
והנה פתאום נועם הבן האמן חוזר לחייה, יותר נכון נכנס לחיי הילדים ולחיי יוליה, וקרן שמש חודרת מבעד לעננים. אבל עוכר דין שיכור שנשכר לסייע בידי נעמי, להוכיח את קיום הצוואה, לא ממש עושה עבודתו נאמנה.
בספר החמוד הזה פתאום אכפת מגננת מאויימת, מכרישי נדל"ן חמדנים שיוכו שוק על ירך ומצמד-חמד הנוצר יש מאין. נכון, שריד אינו גדול בספרות, אבל כמו ששעון מראה פעמיים ביום את השעה הנכונה, מן הראוי שיצליח לו גם ספר טוב.
והצליח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה